|
|
עמוד:12
12 דוד דוכן חשובים יותר מהשתתפות ההמונים וממעורבותה של האוכלוסייה . אחד ממאפייניה הבולטים של החשיבה הפוסט-מודרנית בהקשר למלחמה הוא רגישות יתר לנפגעים ( Casualty Aversion ) שבעטיה החברות המערביות נרתעות מלסכן את כוחות הצבא שלהן . כמו כן הצבאות נמנעים מלפגוע ללא הבחנה באזרחים המזדהים עם האויב אך לא נוטלים חלק פעיל בלחימה . בעיני הציבור המלחמה לגיטימית כאשר יעדיה מושגים עם מספר מצומצם של נפגעים בשני הצדדים . תפיסה זו מבוטאת במסגרת "השלב הפוסט-הרואי", 5 כפי שניסח אדוארד לוטוואק ( Luttwak ) . מדוע מתגלה חוסר יעילות בלחימה של צבאות מערביים באזורים אורבניים צפופים ומבונים ? השגת היעדים הצבאיים במרחב הלחימה האורבני מורכבת יותר, ולעיתים הפעלת הכוח נעשית באופן מתון ומדוד, בהתאם לחשיבה הפוסט-מודרנית, כדי ליצור תנאים שונים בלחימה ולא כדי להשיג הכרעה צבאית . החשיבה הפוסט-מודרנית ויישום רעיונות פוסט-מודרניים בלחימה עומדים במתח עם החשיבה הצבאית המודרנית הקלסית . החשיבה הפוסט-מודרנית מניחה כי אין אמת אחת נכונה, מוחלטת ומועדפת . האמת אינה משקפת את המציאות אלא היא תפיסה יחסית וסובייקטיבית . חשוב יותר לשאול איך מפרשים את המציאות ולא מה קרה באמת . לעומת זאת, החשיבה הצבאית הקלסית מתבססת על עובדות, ותכליתה לספק טכניקות להתמודדות עם אי-הוודאות בקרב . למתח המובנה בין שתי הגישות יש השלכות שליליות על יכולות הצבא לעמוד במשימותיו במרחבי הלחימה האורבניים ובקרב האוכלוסייה האזרחית הבלתי-מעורבת . הרעיונות הפוסט- מודרניים מפרקים את הסדר הלוגי של החשיבה הצבאית הקלסית ובכך מטרפדים משמעות ברורה . היעדר המשמעות הברורה מקשה על גיבוש דרכי פעולה בלחימה . הטענות הללו ייבחנו בספר מתוך דיון באירועי לחימה ישראליים ואמריקניים : מבצע חומת מגן - הלחימה בג'נין ( ישראל ) ; מלחמת
|
|