|
|
עמוד:13
כלא נשים 13 התיאוריות הקלאסיות ביחס לפשיעת נשים אופיינו בגישה סקסיסטית שייחסה למין הנשי תכונות חברתיות לא רצויות, גישה שהתבססה על ההנחה שתכונות אלה הן, למעשה, מאפיינים טבעיים של אוכלוסייה זו ( 1977 Loucks and Zamble, 1999 ; Smart, ) . מיתוסים עממיים ביחס לאופיין הרע, הלא אינטליגנטי, הלא מוסרי והפסיבי של נשים היוו בסיס למגוון תיאוריות קרימינולוגיות שעסקו בפשיעת נשים . מחקרים רלוונטיים בתחום היוו ביטוי נאמן לתפיסות תיאורטיות אלו, ובהתאם, אופיינו בדטרמיניזם ביולוגי . דטרמיניזם זה כלל שני היבטים : האחד — נשים עברייניות מונעות על ידי תהליך ביולוגי ( למשל, מעורבות בפשע עקב שינוי הורמונלי בזמן המחזור החודשי : כספי, 1999 ; 1950 Pollak, ) ; האחר — לביולוגיה של נשים יש השפעה על אופיין, על יכולתן האינטליגנטית ועל מידת תוקפנותן . מכאן שעבריינות נשים היא תוצאה של פתולוגיה פיזיולוגית . אחת ההשלכות של תפיסות תיאורטיות ומחקריות אלו באה לידי ביטוי בהתייחסות לנשים עברייניות כאל קבוצה הומוגנית ובהתעלמות מהבדלי המעמדות, התרבות, הסטטוס החברתי והגיל, כל זאת למרות שהבדלים אלה הובאו בחשבון במחקרים מקבילים שעסקו בפשיעת גברים ( Daniel and Kashani, 1983 ) . החל מהמאה ה – 19 ועד לשנות ה – 70 של המאה ה – 20 אופיינו תיאוריות קרימינולוגיות רבות בתפיסה שעבריינות נשים היא תוצאה של פתולוגיה פסיכו – פיזיולוגית . ההנחה התיאורטית המקובלת והפופולרית הייתה שעבריינות נשים היא תוצאה של חוסר איזון נפשי, ובהתאם, שנשים עברייניות חולות בנפשן וזקוקות לטיפול פסיכיאטרי . במילים אחרות, עבריינות וחולי נפשי בקרב נשים נתפסו כתוצר של אותם גורמים . עמדה תיאורטית זו עוצבה לראשונה על ידי לומברוזו ( 1895 Lombroso, ) בספרו האישה העבריינית ( 1895 ) . לומברוזו סבר שנשים נוטות להיות עברייניות פחות מגברים בגלל המבנה הביולוגי שלהן ואופיין הפסיבי
|
|