|
|
עמוד:13
13 ישעיהו ליבוביץ ואסא כשר שלעולם לא יהיה ברור להם אם היא מתקבלת בעין יפה על ידי אל, שאותו אסור להם לדמיין, פן ייכשלו בעבודה זרה . ואכן ביקורות רבות מוטחות בתכלית היהדות אליבא דליבוביץ, שרבים בציבור הדתי אינם מזהים אותה עם הזרם המרכזי המאפיין ציבור זה . יש מי שחולק על עצם קביעתו ההיסטורית של ליבוביץ ביחס למצוות וטוען שהיא הייתה נכונה רק במשך תקופה מסוימת בהיסטוריה היהודית, מחורבן בית שני ועד לתקופת ההשכלה, שאז אכן הוגדר היהודי כמי שמקיים את המצוות וההלכה . ואולם לפני תקופה זו ואחריה לא הייתה היהדות חטיבה אחת, אלא היא כללה 11 טענה אחרת היא כי גם אם אכן צודק זרמים רוחניים שונים רבים . ליבוביץ באבחנתו זו אין בכך ולא כלום, שכן מוכרת בהקשר זה אבחנתו של הפילוסוף דייוויד יום, שלפיה אין גוזרים חיוב מתוך 12 עובדה . כמה מהמבקרים סבורים שכדי לבסס את משנתו, שבמוקדה קיום המצוות על ידי המאמין, מזהה ליבוביץ דווקא את קיום מצוות ההלכה בתור המאפיין היהודי ההיסטורי היחיד . לשיטתם, "היהדות 13 האמפירית" שעליה מצביע ליבוביץ היא פיקציה פרטית שלו . כלומר ליבוביץ מתעלם לכאורה ממאפיינים היסטוריים משותפים נוספים לכלל היהודים, דוגמת סבל ואמונה באל שהתגלה לאבותינו 14 הדבר ושמסר להם את תורתו ואת האופן שבו עליהם לעבוד אותו . תמוה גם מכיוון שתוכנם ההלכתי של היהדות והמצוות, שעליהם מסתמך ליבוביץ בתור המאפיין הקבוע וההיסטורי של היהדות, היו ועודם שנויים במחלוקת בקרב המאמינים היהודים, אף יותר 15 מתוכנה האמוני של היהדות . דומה כי ביקורות אלה נכונות בבסיסן, שכן לית מאן דפליג שלאורך תקופות מסוימות בהיסטוריה היהודית עברה כחוט השני הנטייה, של פרטים ולעתים של קהילות גדולות, לעבוד עבודה זרה בדומה לסביבתם . לכן דומה כי ליבוביץ אכן מחפש את שהוא רוצה למצוא, כשהוא בוחר דווקא בהיסטוריה הממושכת של קיום
|
|