|
|
עמוד:14
14 חן למפרט חזרה זו הנה רדיקלית הן במובן זה שהיא מפנה את המבט אל הבסיס הראשוני לפעולה החינוכית, והן במובן זה שהיא מחייבת שינוי מרחיק לכת גם בעבודתם של מבוגרים עם ילדים וגם במבנה המוסדי של העיסוק בחינוך . כפי שאטען בהמשך, חזרה מסוג זה מותנית בהכרה בכמה גורמים : במצוקתם של ילדים כאתגר האנושי הראשון במעלה של המחנך ; בפרוצדורות שבאמצעותן יוצר בית הספר, או לחילופין משמר ואינו מונע את אותה מצוקה ; בקשר האישי כבסיס להנכחה וליצירת דימוי עצמי של "היות בעל ערך" — לילד ולמבוגר ; ובנחיצותם של כל השינויים המבניים, הארגוניים והתוכניים בעבודת בית הספר שיאפשרו את האינטראקציה מורה – תלמיד . נקודה אחרונה זו חשובה : רפורמות חינוכיות, או לפחות המלצות על רפורמות, הן עניין שבשגרה במקומותינו . החיפוש אחר תשובה ל"משבר החינוך" הוא אחד העיסוקים החביבים על חוקרי אקדמיה, סוציולוגים של החינוך, פקידי ממשל ולאחרונה, איך לא, גם אנשי עסקים ואילי הון . התשובות ) הצפויות ( שהציעו ומציעים הרפורמטורים משתנות תדיר בהתאם לרוח התקופה ובכפוף לאופן שבו מוגדר "המשבר" . בשנות ה - 70 של המאה הקודמת הייתה זו האכזבה מכישלון "שוויון ההזדמנויות" אשר הכתיבה את אופנת הרפורמות ; בשנות ה - 80 נזעקו הרפורמטורים להילחם בצנטרליזם של משרד החינוך, שהיה מקור כל רע ; בשנות ה - 90 הדגישה האופנה החינוכית את תוכניות הלימוד וניתן דרור לטכנוקרטים של חינוך להקים "בתי ספר ייחודיים" ; וכיום, עם הכניסה למילניום החדש אנו נדרשים לסטנדרטיזציה והישגיות אשר יביאו את התרופה למערכת הכושלת באמצעות שינויים ארגוניים . הבעיה בכל ה"רפורמות" הללו, מעבר לדלותן הרעיונית – הערכית, מעבר לסתירות הפנימיות הרבות שהן מכילות, ומעבר לעובדה שהן מסתמכות על שינוי ארגוני כבסיס לשינוי חינוכי – פדגוגי, היא באבחון כושל של טיב המשבר וביצירת סדרות
|
|