|
|
עמוד:11
מבוא 11 זה אנו שואלים : מאילו בחינות לבר-טוב, איש העת החדשה, רואה בתהומות נפשו של אוגוסטינוס, איש העולם העתיק, רלוונטיוּת לקורא העברי המודרני ? אופי היצירה המקורית מוביל אותנו לתשובה אפשרית כי הווידויים של אוגוסטינוס הם למעשה מסע בין רעיונות, או ליתר דיוק מסע של התנסות ברעיונות . כתיבת הווידויים איננה תהליך חיצוני, עיוני וביקורתי . זוהי כתיבה בעלת אופי קיומי שבה נכנס אוגוסטינוס אל תוך עולמם של הרעיונות התיאולוגיים בתקופתו וחווה אותם מבפנים . אוגוסטינוס כותב את הזיכרונות מתוך מבט לאחור, ומדווח עליהם, לדבריו, כחוויה של ספן המפליג במים סוערים . את עיקר הדיון בדברי המבוא נייחד לסוגיית עבודת המתרגם . נתבסס על ההנחה כי טקסט לעולם אינו נכתב בחלל ריק ומלאכת התרגום לעולם אינה תמימה ; לפעמים היא תנסה לכסות דברים אחדים ובה בעת לחשוף אחרים . למעשה, היא כמעט תמיד בריאת יצירה חדשה . כל יצירה ספרותית, בכל מקום או זמן, יונקת מעולמו של הכותב והיא לעתים מעין מענה לדחק מסוים, נגלה או נסתר . לכן נצא מנקודת הנחה כי כל טקסט יכול לשקף באופנים שונים את העולם שמתוכו הוא נוצר . בשל זאת, אין אנו קוראים כמקובל את התרגום שלפנינו, כאילו היא תופעה מיסיונרית קלאסית הבאה לבטא כפירה וניכור למסורת היהודית . ודאי שאין להקל ראש בפעילותו המיסיונרית של המתרגם, אך כפי שלבר-טוב עצמו תופס את המרתו כמכילה קפלי-זהויות, כך סבור אני כי יש לראות את תרגומו . בעזרת הסתמכות על הטקסט ומקבילותיו הספרותיות, נבחין ברעיונות שהרכיבו את עולמו הרוחני של המתרגם . מבחינה זו נראה כי לפנינו עיבוד דתי-מודרני וניאו-רומנטי, כזה שמרטין בובר — עוד בתחילת המאה, בהיותו סופר — היה מהראשונים לעצבו . כדי להבין את התרגום, עלינו להתחיל לדון במגמות שחדרו לספרות העברית במאה העשרים . אבקש להראות כי אפשר לתאר עולם זה כאוסף הצעות ודרכים חדשות שנועדו להורות את הקורא היהודי כיצד לכונן דמות יהודי-עברי חדש . התרגום שלפנינו הוא תשובה אחת מיני רבות לשאלות התקופה . הקדמה זו בנויה משני חלקים : החלק הראשון יעסוק בסקירה קצרה על המסע שעשה אוגוסטינוס בין הרעיונות של עולם התרבות לטיני-יווני בעולם העתיק, כלומר אלה המשתקפות ביצירתו המקורית של המחבר . בחלק השני נראה כיצד דן התרגום העברי ברעיונות מודרניים . בקריאת התרגום נבחין
|
|