|
|
עמוד:10
האמונה הנוצרית הקדומה 10 והופכת אותו שותף בקיום האלוהי . הגנוסיס, הידיעה, נתפסת לא רק ככלי לגאולה אלא גם כביטויה המושלם . הפרק החמישי דן באמונות ובמיתוסים הגנוסטיים של אסכולות שונות כחלק חשוב בקשת האמונות הנוצריות בשלהי העת העתיקה . המחשבה התאולוגית שהניחה את היסודות להגדרות האמונה, שלימים נהיו לאורתודוקסיות, צמחה בעיקרה במרחב הנוצרי היווני . אולם בתקופה שקדמה לוועידת ניקאה, ואף לאחר מכן, דבק ציבור נוצרי גדול בתפיסות שונות מאלה של המחשבה התאולוגית היוונית . הפרק השישי עוסק באחד הביטויים המרשימים של אמונה נוצרית מזרחית עצמאית בכתביו של הסופר הפרסי-סורי אפרהאט ( Aphrahat ) , במחצית הראשונה של המאה הרביעית . אפרהאט לא הכיר את עיקרי האמונה שנוסחו בוועידת ניקאה, ונראה שהוא משקף במידה רבה מגמות כריסטולוגיות שרווחו בסביבתו . מגמות אלה היו מושרשות באופיה המקראי של הנצרות הסורית ומורשתה הייחודית, ואף הושפעו מקשריה עם חוגים יהודיים . אפרהאט מייצג מעין קו פרשת מים בין הדרך המוקדמת של הספרות הנוצרית הסורית ובין זו שאחריו, אשר הלכה ונכנעה בהדרגה להגמוניה של הנצרות היוונית ולתאולוגיה של ניקאה . ועידת ניקאה הניחה אמנם יסוד משותף לתאולוגיה הנוצרית, אך לא פתרה את כל השאלות הנוגעות לתפיסת השילוש ולאינקרנציה . הדבר נכון במיוחד לגבי אמונת האינקרנציה, האמונה בכך שהלוגוס, הבן האלוהי, התגלם באדם, ישוע, ובכך הוא נהיה משיח אלוהי . הפרק השביעי בוחן את המהלכים העיקריים במחשבה הנוצרית ואת המאבקים על הבנת טיבו של המשיח ( כריסטולוגיה ) שעמדו במרכז הדיון התאולוגי במאות הרביעית והחמישית . מהלכים אלו הובילו בסופו של דבר להגדרת האמונה הכריסטולוגית בוועידת כלקדון ( Chalcedon ) ב- 451 , שהכתיבה את תפיסת המשיח מאז ואילך . את הניסוח שהתקבל בוועידת כלקדון ניתן להבין על רקע הדיאלקטיקה הפנימית של המחשבה הדתית ולאור הפוליטיקה הכנסייתית של התקופה . אמנם הגדרת האמונה שהתקבלה בכלקדון אינה מהווה תפנית דרמטית בכריסטולוגיה של הנצרות הקדומה, אך בדיעבד היא התבררה כקו שבר, שמנע כל התקדמות לפתרון מאחד על פי המסורות הישנות, כפי שהוכיחו מאה שנים נוספות של מאבקים, אשר הביאו בסופו של דבר להתגבשות הנצרות המונופיסיטית כנצרות אלטרנטיבית . האמונה האסכטולוגית הנוצרית המוקדמת התגבשה על רקע ציפיות
|
|