|
|
עמוד:8
האמונה הנוצרית הקדומה 8 תובנות משלנו . כל זאת במטרה להביא תמונה מגוונת של הנושא . עם זאת יש לזכור שהמקורות שברשותנו לתולדות הנצרות בשתי המאות הראשונות שלה אינם מרובים וגם חלק גדול מהחיבורים הנוצריים שנכתבו לאחר מכן לא שרד . ומה ששרד מייצג בעיקר את הזרם הפרוטו-אורתודוקסי שהפך למן המאה השלישית לזרם ההגמוני . הספר נפתח בתיאור מגוון המהלכים של מעצבי הנרטיב הנוצרי הראשוני, אשר שאפו לתאר את ייעודו של רבם, ישוע, מתוך שיח עם תפיסות משיחיות ביהדות של ימי הבית השני . מהלכים אלו סיפקו את השפה הרעיונית בהתגבשות המסורת הנוצרית של פעולתו הגואלת של ישוע . בספרי הבשורה אפשר להבחין בשני כיווני התמודדות עיקריים בגיבוש התפיסה המשיחית המיוחדת של התנועה הנוצרית המתהווה, שיש ביניהם זיקה הדוקה : כיוון אחד התפתח על רקע אי-ההתאמה בין הציפיות המשיחיות המושרשות במרחב היהודי לבין תולדות חייו של ישוע, שחייבה פרשנות יצירתית ומרחיקת לכת שלהן ושל סימוכיהן המקראיים . כיוון אחר התפתח בתגובה להשקפות משיחיות שונות שרווחו באותה עת אשר הצריכו בחינה מחודשת . לרעיון הברית החדשה, שיש לו שורשים מקראיים, נודעה חשיבות מרכזית בתודעתם של חסידי ישוע בראשית התנועה . גלגוליה של תפיסה זו הם נושא הפרק שני . נבואתו של ירמיהו ( פרק לא 30 - 33 ) על ברית חדשה שימשה מצע לפרשנות אסכטולוגית משיחית מגוונת בימי הבית השני . הפרק דן במגמה המשותפת למגילות מדבר יהודה ולאיגרות פאולוס, המזהה את הברית החדשה כמסמנת את המשמעות הרדיקלית של דברי המקרא המתגלה בעידן הגאולה . פרשנותו של פאולוס, המזהה את ישוע כמשיח שעליו נרמז כבר בתורת משה, הייתה ערוץ מרכזי בעיצוב הזהות הנוצרית המוקדמת . לעומת זאת, ספרי הבשורה ( האוונגליונים ) הסינופטיים — מתי, מרקוס ולוקס, המכונים כך בגלל הקרבה בתוכנם, דהיינו שניתן לראותם במקביל במבט אחד — מדגישים את מוטיב סליחת החטאים האסכטולוגית בירמיה לא ,33 בזיקה לרעיון מות המרטירים המכפר ( מקבים ב' ז ) , כמרכזי להבנת משמעות הברית החדשה . ואילו האיגרת אל העברים מבטאת אוריינטציה כוהנית מובהקת, ולפיה מושתתת הברית החדשה על הקרבת הקורבן — כפי שהיה במעמד הר סיני . במהלך המאה השנייה עוברת תפיסת הברית החדשה תמורות נוספות, עד שהיא מתקבעת ככינויו של החלק החדש בקנון הנוצרי של כתבי הקודש, נוסף על המקרא, המכונה מעתה 'הברית הישנה' .
|
|