|
|
עמוד:12
בריאה, תורה, צדיקוּת, גאולה 12 נוספת בידי הראי"ה, הן על דמות החוקר, המיוצגת בידי שני חוקרים שהחלו בו בזמן את המחקר המסיבי של הגות חב"ד . שניהם התעוררו במיוחד בעקבות מאמר קצר של רבקה ש"ץ-אופנהיימר, שייחסה לרש"ז את התפיסה הא-קוסמיסטית, דהיינו שהעולם הוא אשליה, והאלוהות היא המציאות היחידה . משה חלמיש ויורם יעקבסון טענו שהמציאות לפי חב"ד היא יציבה . כותב שורות אלה הציע עמדת ביניים . בעוד שהחוקרים התעמתו בשאלת משמעות היש בהגות חב"ד הרי שהראי"ה הפנים את החלוקה שבין אין סוף לאור אין סוף . ההשפעה החב"דית על הראי"ה, אף על פי שלוּותה בנימות של ביקורת, לא הצטמצמה למישור הטרמינולוגי בלבד . ההשפעה הייתה גם באווירה האופטימית השורה על הדיונים החב"דיים בתורת האלוהות, דהיינו ההתמקדות בתיקון על חשבון השבירה . הראי"ה הפליג בכך שהחיל את הקטגוריות החב"דיות לא רק על שומר מצוות שסרח אלא גם על פורקי עול . הדיאלקטיקה החב"דית, המתבטאת בראש ובראשונה בראשית ההתהוות וביחסה לאובייקטים, אפשרה לראי"ה וירטואוזיות רעיונית שלא נמצאה בגישות אלטרנטיביות . ספר זה עוקב אחר גלגולי הרעיונות של ההגות החסידית . מגמתו היא יומרנית למדי . באמצעות מעקב אחר פרקים אחדים בלבד של רעיונותיה אני מבקש להעמיד את התנועה ברצף ההגותי מהרנסנס ועד למחשבת המאה העשרים . אני מבקש להראות שקשה להבחין הבחנה קשוחה בין הפעילות החסידית לבין הרעיונות והשפה המיסטיים שסיגלה לעצמה . כתב מנדל פייקאז' דברים אלה : חלילה לנו מלהקל ראש בתרומתם הסגולית של חוקרי המיסטיקה בישראל להבנת דיוקנם הרוחני של מחוללי החסידות ותלמידיהם . ברם, לעניות דעתי, תרומה זו נקנתה במחיר הערכת יתר את חלקה של המיסטיקה בערוגותיהם הרעיוניות של אבות החסידות, בכלל, ושל המגיד ותלמידיו, בפרט . דומה שלא אחטא לאמת אם אומר, כי הערכת יתר זו נובעת, בין השאר, מדרכם של חוקרי המיסטיקה להציג את תנועת החסידות בהכללה, ובמיוחד מהתעלמות מתכונתה ההיפרבולית של הלשון החסידית ; וכן מן הפסיחה על העובדה הנחרצת, כי תכניהם של כתבי
|
|