מבוא

עמוד:10

בריאה, תורה, צדיקוּת, גאולה 10 מדרכו של מהר"ל בכך שסילקה את האליטיזם הדתי הלמדני המבדיל בין אדם לבין אלוהיו . החסידות אף הושפעה מתפיסת הפעילות של מהר"ל, שהעמידה את קיום המצוות כשלמות הדתית העליונה . מהר"ל הציב את הפעולה והחומריות שסביבתה בראש עניינה של ההגות הדתית . לדידו הטרנסצנדנטי הוא בעל משמעות כל עוד שהוא “פורץ" לעולם החומרי . אבל המצע המעמיד במרכזו את האדם הפשוט איננו יכול להותיר בידיו את מלוא ההשראה הדתית . האפשרות לעקוף את הידע מחייבת באופן פרדוקסלי שיהיו נשאי ידע שכזה ; דמויות מופת שהאדם הפשוט יוכל לחוש סיפוק עילאי כאשר הוא עוקף אותן . הצדיקים הם בעלי הידע המופלג, המאפשרים לאדם הפשוט להעפיל לדרגתם, ולעיתים גם לדלג עליה . מהר"ל נדרש לא אחת לכוחם ולסגולותיהם של צדיקים . לצדיק יש סגולות רבות, והן מתבטאות גם בתחום הרעיוני ובידע המיסטי המובהק . הצדיק הוא המסיר את הגולל מעל השלבים הראשונים של ההתהוות, ומראה בבהירות כיצד הם מתייחסים להוויה הקרובה לאדם . שניותו של האובייקט מלמדת על כך שהשלבים הראשונים של ההוויה נוכחים כאן ועכשיו . כשם שהאובייקט הוא תוצר של האצלה ושל שרשרת ארוכה של עילות ועלולים כך אותו אובייקט הוא גם תוצר של בריאה, שהיא ראשית ההתהוות . האדם הפשוט “מגיע" אל ראשית ההתהוות . הוא “חש" אותה בחוויה הדתית של קיום המצווה . הצדיק מתבונן בסוגיות אלה, מפנים אותן ודבק בהן מתוך הכרה . כשם שהעריצו ההוגים החסידיים את בעל הזוהר ואת האר"י כך אף העריצו את הרמב"ם . הם לא תמיד הפכו אותו למקובל מובהק, על אף שהיה ברור מבחינתם שהוא מכיר את הקבלה ואף מביע תפיסות אחדות שלה . הרמב"ם בעיקר היה פרדיגמה של עובד אלוהים בהתבוננות . חסידות חב"ד הקצינה בערך שייחסה לחוויית ההתבוננות, אולם גם חסידויות אחרות הציבו את דמותו של הרמב"ם, ושאבו ממנה . אותה תנועה, שהגותה היא שלב בקבלה, העריצה את הדגם של “שכל משכיל ומושכל", והפנימה את הלכות יסודי התורה והלכות תשובה . ראשית ההתהוות היא מרכיב מכונן בהגות של אבות החסידות בכלל ור' שניאור זלמן מליאדי בפרט . לא מעט מאבות החסידות אימצו את ההבחנה שבין “אין סוף" ל"אור אין סוף" . הפרק השני עוסק במקורות הבחנה זו . הוא מתחקה בהרחבה אחר הגותו האופטית של ר' יוסף שלמה

אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר