|
|
עמוד:8
בריאה, תורה, צדיקוּת, גאולה 8 הדתית . בהוויה ובהגות החסידיות תורת ההשגה המדרגית והמסודרת מתלכדת עם תורת הפעולה . אבל אינטואיציה יסודית כזו מכוננת גם כתבים חסידיים שאינם חב"דיים . למשל, נדמה לנו שמההשפעות של הספירות אנו עולים להבנת הספירות עצמן . כלומר המדרג האינטואיטיבי מציב את הכרת הביטוי החומרי של הספירות בדרגות אחדות מתחת להכרת מהותן הסובסטנציאלית של הספירות . והנה החסידות הפכה את המדרג, והפנתה את תשומת הלב להשפעת הספירות בעולם הארצי . ושוב, נראה כאילו התקשרותו של אדם בקב"ה ודבקותו בו היא השלב הבא אחרי ההכרה של מבנה העולם האלוהי . ההגות החסידית הפכה את היוצרות, והציגה את הדבקות באלוהות בדרגותיה העליונות כאפשרות הפרוסה לפני כל יהודי . שום דבר איננו באמת כפי שהוא מתגלה לעינינו באופן ראשוני . לא הכרה, לא מדרג אף לא משקלה של עבודת האלוהים . לכן ההגות החסידית משמעה שידוד ערכים . חיבור זה עוסק בהגות החסידית, ומציג אותה כתיאולוגיה רציפה וכמשפיעה . במיוחד הוא מתמקד בשלוש סוגיות מרכזיות הקשורות זו בזו לעיתים ללא הפרדה, תורת הבריאה והיש, תורת הצדיק ותפיסת הגאולה . תורת הבריאה מתייחסת לעבר הקמאי, למצבים הקדמוניים שלפני הצמצום, ולהשלכותיהם על מעמדו של האובייקט הקיים . תורת הצדיק מתייחסת בעיקר להווה, ועוסקת בגניוס הדתי . הצדיק הוא הדגם של האדם השלם, שהגיע למצב של דבקות ויודע דעת עליון . תורת הגאולה נעה מהאישי לקוסמי דרך הלאומי, ומציגה דגמים קבליים המשרטטים את המעבר מגלות לגאולה . נפתח בתורת הצדיק . תורה זו מבטאת במישרין את המתחים היסודיים של התיאולוגיה החסידית . מצד אחד ההגות החסידית יצרה את המצע והתנאים לשיבוץ האדם הפשוט בקואורדינטות הקוסמיות והקבליות . היא העניקה בידיו ובידי הפעילות הדתית שלו, קרי קיום מצוות, את האפשרויות התיאורגיות והמגיות ברמה הגבוהה ביותר . היא אפשרה לו את חוויית הדבקות בדרגות העליונות ביותר, ולעיתים אף ללא צורך בצידוק ממשי . נשוב ונקבע : ההגות החסידית קטעה או עקפה את שלבי הביניים שבין האדם הפשוט לאור אין סוף באמצעות דגמים שונים המתפרטים בספר זה ( עקרון המעגליות, אפשרות הדילוג, הדגשת הקו
|
|