|
|
עמוד:14
41׀ 4,000 שבועות וכל זה רק הגביר את התסכול אצל רבים מאיתנו לנוכח כישורינו הדלים להחריד בניהול זמננו המוגבל — המאמצים שהשקענו בניצול מיטבי של הזמן לא סתם כשלו, אלא נדמה היה כי הם רק מחמירים את המצב . שנים הוצפנו בעצות למיצוי החיים עד תום, בספרים שהתהדרו בכותרות כמו פרודוקטיביות-שיא ושבוע עבודה של ארבע שעות וחכם יותר מהר יותר טוב יותר, שלא לדבר על אתרי אינטרנט מלאים ב- Life Hacks , כלומר, "טיפים לחיים" ( ובמשמעות המילולית, "תיקונים לחיים" ) , שיגלחו כמה שניות מהמטלות היומיומיות שלנו . ( שימו לב לרמיזה המעניינת שמובלעת בביטוי Life Hack , כאילו חיינו הם מעין מכשיר מקולקל, שזקוק לתיקון כדי שיוכל לתפקד בצורה אופטימלית . ) יש לנו לא מעט אפליקציות ומוצרים לבישים שנועדו למקסם את התועלת מיום העבודה שלנו, מאימוני הכושר שלנו ואפילו מהשינה שלנו, ומשקאות כמו "סוֹילֶנט" — תחליפי ארוחות שמבקשים לשים קץ לבזבוז הזמן הכרוך בהכנת אוכל . והיתרון העיקרי שהודגש בפרסומות לאלף מוצרים ושירותים אחרים, ממכשירי מטבח חשמליים ועד בנקאות מקוונת, הוא שהם יעזרו לנו להשיג את המטרה הנשגבת והנחשקת : לסחוט את המרב מן הזמן שלנו . הבעיה לא נעוצה בכך שהשיטות והמוצרים האלה לא עובדים, אלא בכך שהם כן עובדים — כלומר, אנחנו עושים יותר, רצים ליותר ישיבות, מסיעים את הילדים שלנו ליותר חוגים אחרי הצהריים, מייצרים יותר רווח למעסיקים שלנו — ועדיין, באופן פרדוקסלי, אנחנו מרגישים שכל זה רק עושה אותנו עסוקים יותר, מעלה את רמת החרדה שלנו, ואיכשהו גם מרוקן אותנו . בעולם המודרני, כפי שציין פעם האנתרופולוג האמריקני אדוארד ט׳ הול, נדמה כאילו הזמן הוא מסוע בלתי ניתן לעצירה, שמביא לנו משימות חדשות באותה מהירות שבה נפטרנו מהישנות ; וככל שאנחנו נעשים "יותר פרודוקטיביים," המסוע רק הולך ומאיץ . 9 או שלחלופין,
|
|