|
|
עמוד:13
ביוו ח הארוך, וולנו מתים׀ 3 1 כמו עם מי להתחתן, האם להביא ילדים לעולם ואיזה מין עבודה לחפש . לו היו לנו אלפי שנים לחיות, גם כל השאלות האלה היו הרבה פחות מייסרות, מפני שהיינו יכולים להקדיש עשרות שנים כדי לנסות כל סוג קיום אפשרי . אלא שבפועל, אף רשימה של בעיות זמן לא תהיה שלמה מבלי להזכיר את אותה תופעה מטלטלת, המוכרת לכל מי שעבר את גיל שלושים, והיא שנדמה כי הזמן מגביר מהירות ככל שמתבגרים — צובר תאוצה מתמדת, עד כדי כך שלפי עדויותיהם של בני שבעים ושמונים, בגילים האלה החודשים פשוט חולפים ביעף, כאילו היו דקות . קשה להעלות על הדעת סידור אכזרי יותר : לא זו בלבד ש- 4,000 השבועות שלנו הולכים ואוזלים כל הזמן —אלא שככל שנותרו לנו פחות מהם, כך נדמה שאנו מאבדים אותם מהר יותר . ואם מערכת היחסים שלנו עם זמננו המוגבל היתה קשה מאז ומתמיד, הרי שההתפתחויות האחרונות הביאו את הקושי לשיאו . ב- ,2020 במהלך הסגרים שהוטלו בעקבות מגפת הקורונה, כששגרת ימינו הרגילה הושעתה, אנשים רבים דיווחו על תחושת התפוררות מוחלטת של הזמן, כאילו הימים חולפים ביעף ובעת ובעונה אחת נגררים בעצלתיים לנצח . הזמן פילג בינינו, עוד יותר מאי פעם : למי שהיו להם עבודות וילדים קטנים בבית, לא היה מספיק זמן ; לאלו שיצאו לחל"ת או פוטרו, היה יותר מדי זמן . אנשים מצאו את עצמם עובדים בשעות מוזרות, מנותקים ממחזורי היום והלילה, רכונים בבית מעל המחשבים הניידים המאירים, או מסכנים את חייהם בבתי חולים ובמחסני משלוחים . ונדמה היה כאילו מישהו עצר את העתיד, כך שרבים מאיתנו נותרו, במילותיו של אחד הפסיכיאטרים, תקועים "בתוך סוג חדש של הווה בלתי נגמר" 8 — מצב ביניים חרדתי של גלילה אינסופית ברשתות החברתיות, שיחות זום מזדמנות ונדודי שינה, שבו אי אפשר היה לתכנן תוכניות משמעותיות, או אפילו לדמיין בבירור את החיים מעבר לסוף השבוע הבא .
|
|