|
|
עמוד:10
01׀ 4,000 שבועות מדוע פילוסופים מיוון העתיקה ועד ימינו מתייחסים לקוצרם של החיים כאל הבעיה המכוננת של הקיום האנושי : קיבלנו יכולות מנטליות לתכנן תוכניות שאפתניות כמעט לאינסוף, אך בד בבד קיבלנו כמות אפסית ממש של זמן כדי להוציא אותן לפועל . "מידת הזמן הקצובה לנו חולפת כה מהר, כה בחטף, עד שלמעֵט אנשים ספורים, חייהם של השאר נקטעים בעצם ההיערכות לקראתם", 3 כך קונן סֵנֵקָה, הפילוסוף הרומי, באיגרת המכונה כיום על קוצר החיים . כשחישבתי לראשונה את 4,000 השבועות שלנו, נתקפתי סחרחורת ; ואחרי שהתאוששתי התחלתי להציק לחברַי, וביקשתי מהם לנחש — לזרוק מספר, בלי לבצע חישובים בראש — כמה שבועות יכול אדם ממוצע לצַפות שיחיה . אחת מהם אמרה מספר בן שש ספרות . וכפי שעדכנתי אותה, אכן אפשר להשתמש במספר צנוע למדי בן שש ספרות — 310,000 — כדי לתאר את אורך חייה המשוער של הציוויליזציה האנושית כולה, מאז השוּמֵרים הקדומים ממסופוטמיה ועד היום . כמעט על פי כל ציר זמן הגיוני, כך כתב הפילוסוף בן זמננו תומס נֵייגֶל, "כולנו נמות ממש בכל רגע . " 4 מכאן נובע כי ניהול זמן, בהגדרתו הרחבה, אמור להיות עניין שמטריד את כולנו . יהיו שיטענו כי ניהול זמן הוא מהות החיים כולה . אלא שתחום המחקר המודרני הנקרא "ניהול זמן" — כמו בת דודתו המגניבה יותר, פרודוקטיביוּת — הוא תחום צר אופקים עד דכדוך, המתמקד בדחיסה של כמה שיותר משימות, או בתכנון שגרת בוקר מושלמת, או בהכנה של כל ארוחות הערב למשך השבוע ב"נַגלה" אחת בשבת . לדברים האלה יש חשיבות מסוימת, אין ספק . אבל הם ממש לא הדברים החשובים היחידים . העולם מתפקע מנפלאות, אך האם נתקלתם פעם בגורו פרודוקטיביות שהעלה בדעתו את האפשרות כי מאחורי כל העשייה התזזיתית שלנו עומד בעצם הרצון לחוות יותר מהנפלאות האלה ? נוסף על
|
|