|
|
עמוד:10
10 | ד"ר אבי רובינשטיין רפואית, השתדלתי לא לתבוע נוירוכירורגים כמוני . זה לא מנע את הכאב שהתעורר פעם אחר פעם כאשר אנשים שהיו חברי, ואני חברם, ראו בי בוגד . מבחינתם הפכתי מרופא לאויב הרפואה . נדמה כי אין דבר מתועב בעיני חלק מהרופאים יותר מעורכי דין שמתמחים ברשלנות רפואית . ומאחר שבאתי מקרבם, הרי אני בחזקת ברוטוס או יוספוס פלאביוס . מבחינתם אין מחילה על כך . אין הם חוסכים ממני ומחברַי, מייצגי נפגעי הרשלנות הרפואית, אמירות קשות, המתמקדות למשל בכך שסכומי הפיצוי נוגסים בתקציב התרופות והמכשור המתקדם . כאן הם אכן נוגעים בנקודה בעייתית עד כאב . קיימת אנומליה איומה הקובעת שסכום הפיצוי הניתן לנפגעי רשלנות רפואית בבתי החולים הממשלתיים יוצא ישירות מתקציב בית החולים . מדובר בתופעה חלמאית של ממש . כך נוצרת משוואה בלתי נתפסת : פיצוי כספי למי שנפגע בעבר מרשלנות יבוא על חשבון תרופות לחולים בהווה . אשר על כן, מנהל בית חולים, הדואג בכנות לתקציב בית החולים, יילחם שלא לפצות . מסיבה זו יהיו גם רופאים שיימנעו מלדווח על מחדלים שמתגלים רק כעבור כמה שנים . מי שיוצא מפסיד הוא כמובן ציבור החולים בהווה . בהתחשב בברירה החלמאית הזו, בין תקציב התרופות בבית החולים לתשלום פיצויים לנפגעי רשלנות, העניין המספרי הוא אולי הדבר שראוי להתמקד בו . מדי פעם בפעם אני מעז ומפרסם בפורומים של רופאים, כמו "דוקטורס אונלי", מקרים שטיפלנו בהם . בסיום המאמר הבמה פתוחה באופן חופשי לטוקבקים, שרובם אנונימיים . גם שם אין הם חוסכים את שבטם ממני . יש אף רופאים המתפלאים על עצם הפרסום וסבורים שמקרי הרשלנות הם מעטים עד מאוד . ייתכן שכך הם אכן פני הדברים מניסיונם ובסביבה שבה הם עובדים . משרד עורכי הדין שלנו אינו היחיד במדינת ישראל העוסק בטעויות וברשלנות של רופאים . ברם, לעורכי הדין אין פורום העוסק בדיווח על המקרים שהם מטפלים בהם, ולכן אין בידיהם נתונים להתבסס עליהם . לעומת זאת, מידע כזה קיים בידי מדינת ישראל וחברות הביטוח המייצגות את הרופאים, אך אלו אינן מפרסמות את הנתונים המלאים, ועל כן אין אנו יודעים מה היקף התופעה . האם היא פושה בכל בתי החולים ויש לעמוד
|
|