|
|
עמוד:8
8 | ד"ר אבי רובינשטיין משפטן, שוחחתי רבות עם שופטים מנוסים שנתקלו במהלך עבודתם ברבים מחולָיֵי החברה האנושית, מתוקף היות יצר לב האדם רע מנעוריו . אפילו הם התקשו לקבל וסירבו להאמין ששיקולים זרים, כלכליים למשל, יכולים להשפיע לעתים על פעילותם של המלאכים בלבן . למרבה האירוניה, יש קבוצה באוכלוסייה המאמינה שהתופעה, לא זו בלבד שתיתכן, אלא שהיא אף מתרחשת ממש לנגד עינינו . אני מדבר על ציבור העוסקים ברפואה . הרופאים והאחיות הם חתך של האוכלוסייה . בדומה לשאר בעלי המקצוע, רק מיעוטם בחרו בו מתוך תחושת ייעוד ושאיפה עוד משחר ילדותם לעסוק בהצלת חיים . את רובם, באופן הרואי פחות ומציאותי יותר, גלגלו החיים בשלב זה או אחר לבחור בו כמשלח יד . אצל רוב הרופאים, לפחות מקרב חברַי, ההחלטה בנושא נפלה סמוך לתום לימודיהם בתיכון או בשירותם הצבאי בתור חובשים — כפי שאירע אצלי וכעבור שנים גם אצל בני ינאי . מומלץ אפוא לעטוף את האתוס של מלאכים בלבן בלבוש הראוי של פרקטיות . הזדמנתי לפגוש רבים מחברי לספסל הלימודים בטקס חגיגות השישים למחזור הראשון של בית הספר לרפואה שליד האוניברסיטה העברית בירושלים . האירוע התקיים בבנייני האומה . התרגשתי לפגוש שם חלק מבני המחזור, אותם לא ראיתי זה עידן ועידנים . בשלב מסוים הגיע זמנו של החלק האמנותי בתוכנית הערב . צוות רופאים אחרי גיל הפרישה עלה על הבמה להצגת מופע סטירי . הם הרבו להג והומור שחור על הקולגות . בין השאר נטפלו לחיבה היתרה שיש לחלק מהרופאים לזוזים . הרופאים השחקנים היו מחופשים למלאכים ועטו על גבם כנפיים גדולות . מאותו מופע בידורי נותרה במוחי תמונה שחזרה על עצמה : אחד המלאכים הרופאים בדק את נשימתו של המטופל בסטטוסקופ וביקש ממנו לנשום עמוק . אחרי כל נשימה הוא ביקש ממנו שוב ושוב : "עמוק . . . עמוק . . . יותר עמוק . . . ", ובה בעת החדיר את ידו לעומק כיסו של החולה במטרה לחפש שם כסף . הסצנה הזו, כמעט מיותר לציין, נענתה בצחוק גועה בקרב קהל הרופאים שמילא את האולם . חלילה לי מלהטיל דופי בציבור שלם, אבל כשאני חושב לעצמי מה גרם
|
|