|
|
עמוד:11
11 | רתח דתפ וקרקעות בלבד, ושצריך לייצר משהו חדש . העלינו את הרעיון, שהיה נראה אז אבסורדי ולא ייאמן בישראל, להקים מערכות סולאריות צפות על מאגרי מים . הביורוקרטיה גלגלה אותנו מכל המדרגות פעם אחר פעם, אבל המשכנו ושאלנו : למה לא ? העלינו את הרעיון שמערכות סולאריות צפות הן למעשה זהות להתקנה על גג : אפשר הרי לראות את פני המים כגג של מאגר, ועם גגות הפטורים הקיימים בישראל יודעים להתמודד . מצאנו את מי שהשתכנע, וכך ב- 2018 הפכה נופר לחלוצה ולמובילה בתחום המערכות הסולאריות הצפות בישראל . כיום, כשאני טס בשמי הארץ ורואה עשרות מאגרים מנוקדים במערכות צפות של נופר ושל חברות אחרות, אני חש גאווה על תרומתה הייחודית של נופר לפני הנוף החדשים של ארצנו . המוטו "למה לא ? " שימש אותנו במאות הזדמנויות, אבל אציין דוגמה אחת אחרונה . בשנת 2020 ביקשנו להציב פרויקט סולארי נוסף על גגות קיבוץ ניר יצחק, אבל חברת החשמל דחתה אותנו ואמרה שאי אפשר לחבר לרשת באותו אזור אפילו לא פאנל אחד נוסף . הרשת התמלאה עד תומה . שאלתי : האם הרשת באמת סתומה לחלוטין ? לגמרי ? כן, ענו לי בחברת החשמל, כל המכסות מוצו . ואז אמרתי : אני מבין, בשעות היום כל היצרנים הסולאריים פועלים וסותמים את הרשת, אבל האם הרשת סתומה גם בתשע בערב ? בחברת החשמל לא הבינו מה אני רוצה מהם . אני יצרן סולארי, ועדיין לא נרשם פטנט על הזרחת השמש בלילה ; אז מה זה משנה לי אם יש מקום ברשת בשעה תשע בערב ? אבל כאן שוב אמרתי : למה לא ? למה שלא ניקח את המקום הפנוי ברשת בשעות הערב, ונשתמש בו להזרמת חשמל מהקיבוץ בשעות הללו ? וכך הצבנו את מתקן האגירה הראשון בישראל, שאוגר את הייצור הסולארי העודף בשעות היום ומזרים אותו לרשת בשעות הלילה . זהו מתקן אגירה שלא רק מנצל טוב יותר את הרשת, אלא גם מהווה בסיס ליכולתו של יצרן סולארי להתחרות בהצלחה בתחנת כוח קונבנציונלית, בכך שהוא יכול לספק סוף סוף את החשמל לאורך כל שעות היממה .
|
|