|
|
עמוד:11
פתח דבר | 11 שונות, עד שהוא התקבע בשנות החמישים . הוא היה אסתטיקן בשנות העשרים, טרוצקיסט בשנות השלושים, תיאורטיקן של קולקטיביזם אוליגרכי ( ראו אורוול ) במחצית הראשונה של שנות הארבעים, אסטרטג אנטי-קומוניסטי במחצית השנייה, ומייסד של שמרנות אמריקנית חדשה בשנות החמישים . אלו שינויים של אדם שהיה בעל קשב חד לרוח התקופה אפילו כשהתנגד לה בתוקף . ככזה, הוא ניבא בשנות השישים המוקדמות את שיקרה בסוף העשור . ורגישות מכושפת זו שינתה את הטון של טיעוניו אפילו כששִחזר חומרים ישנים מִימיו כמרצה . שנית, הניגוד בין המציאות האובייקטיבית של תחילת שנות השישים לתגובת קובעי המדיניות הליברלים היה בוודאי מרתיח מבחינת מתבונן בעל תובנה ויכולת כברנהם . על אף העליונות הכלכלית, הצבאית והמוסרית של המערב, ובייחוד של ארצות הברית, הם קרטעו בכל מקום בחוסר ביטחון, ואפילו נסוגו — בהונגריה, בסואץ, באלג'יריה, בווייטנאם, במפרץ החזירים וכן הלאה . ברנהם טען בעד גרסה של לוחמה פוליטית שתכליתה ערעור הסובייטים . הוא סבר שתורת הבלימה אינה מספקת, ושאפילו גישה זו נאכפת בחולשה . שלישית, אפילו כשסייע בהקמת "הקונגרס לחופש תרבותי" בשנות הארבעים כדי לגייס את המעמד הליברלי המשכיל של אירופה לצד האנטי-קומוניסטי, הוא חש שהאינטלקטואלים הליברלים משני צידי האוקיינוס האטלנטי ינהרו לעבר "ניטרליות" של שקילות מוסרית ברגע שבו תיאלץ ארצות הברית לנקוט פעולה בינלאומית כלשהי שאי-אפשר יהיה להצדיקה במונחים ליברליים פשטניים . באותו שלב הוא כבר ידע שהסדר העולמי המערבי הוא הסדר החופשי ביותר, המשגשג והצודק ביותר הזמין לאנושות באותה עת . הוא הביט אל תוך נשמתו של הליברליזם האמריקני וראה את החלל הנמצא שם . הוא יכול לנחש את העתיד לבוא, ובתגובה השליך הצידה את איפוקו הרגיל והאשים את הליברליזם בהיותו הדוקטרינה שפייסה את המערב עם תבוסותיו המיותרות ועם התמוטטותו הקרבה . עלינו לקרוא כנראה את יצירותיו האחרות של ברנהם לאור התאבדות המערב . אבל עלינו גם לעקוב אחר האור שהוא מטיל על
|
|