פתח דבר

עמוד:11

| 11 רתד חבר מחשבתית רבת שנים של המערכת . ההתמודדות עם המגפה גם זירזה תהליכים חיוביים, כמו המעבר לאשפוזי בית ופתיחת מוקדי אשפוז ובידוד קדמיים ( "מלוניות הקורונה" ) . המגפה חשפה את החוזקות של ישראל — מערך קופות החולים המבוזר, התחרותי והמתקדם, שהפעיל מבצע חיסונים מוצלח בקנה מידה עולמי ; ואת החולשות שלה — בתי החולים הציבוריים, האיטיים והעמוסים . יותר מכפליים מחללי מלחמת יום הכיפורים מתו באותה שנה קשה, ונראה שזוהי מלחמת יום הכיפורים של מערכת הבריאות שלנו לפחות במובן אחד . כשם שאותה מלחמה היוותה לא רק אסון אלא גם זרז למהפך תודעתי הכרחי, כך גם מגפת הקורונה צריכה להיות קריאת כיוון והזדמנות — כואבת ויקרה, אבל הזדמנות — לייצר שינוי . מ י א ני ? הספר הזה לא נכתב על ידי משקיף חיצוני, העומד מן הצד . קורות חיי שלובים בחייה של מערכת הבריאות, הפרטית והציבורית, החל מראשית שנות השמונים — ואף לפני כן — ועד עצם היום הזה . רבות מן התובנות שלי הגיעו מניסיון חיי ומאירועים שהייתי מעורב בהם, ולכן ראיתי לנכון לתת לקורא בדברים שלהלן רקע קצר על התחנות בחיי, רקע שיוכל לעזור להבין יותר את הדברים שייאמרו בהמשך הספר . המפגש שלי עם הרפואה הפרטית התחיל בגיל שלושה ימים . נולדתי בינואר שנת 1959 בבית החולים צהלון ביפו לאבא גינקולוג ואמא רופאת ילדים . הגעתי לעולם עם בעיות רפואיות לא פשוטות . הוריי לקחו אותי הביתה, הפכו את חדר השינה שלהם לחדר טיפול נמרץ עם כל הציוד הנדרש והצמידו לי אחות 24 שעות . כך הצילה הרפואה הפרטית את חיי . עם הורים כאלה, עולם הרפואה ליווה אותי מקטנות עד בגרות, כשהבילוי המועדף עליי עוד בילדותי היה ללכת עם אבא לבית החולים . לא פלא שאחרי הצבא — שם שירתתי כחובש — הלכתי

הוצאת סלע מאיר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר