|
|
עמוד:9
| 9 רתד חבר לגבי "מוות בר-טיפול", כלומר מוות ממחלה שניתן היה לטפל בה ולהציל את חיי המטופל . בנתון חשוב זה אנחנו נמצאים במקום ה- 18 בלבד מבין מדינות OECD-ה . מטרתי בספר זה היא לצעוק לשינוי במערכת הבריאות, שהיא מערכת עמוסה מדי, צפופה מדי, לא טובה מספיק, אבל לא מהסיבות שרגילים לומר לכם . בפרקי הספר אראה כיצד חלק גדול מהבעיות נגרם מהרדיפה לכפות שוויון מדומה בכל מחיר, מהמלחמה ברפואה הפרטית ובביטוחים הפרטיים, ממתן הדגש הגדול מדי על בתי חולים על חשבון על רפואה בקהילה, ממחסור חמור באנשי צוות רפואי שנובע מאינטרסנטים המונעים הכשרה בקנה מידה רחב, ומרגולציה עודפת ולא חכמה הנלחמת ביוזמות מלמטה ומנסה לנהל אותן באופן כושל . מערכת הבריאות של מדינת ישראל מורכבת משתי מערכות, שאינן זהות בגודלן וגם לא בחשיבותן : הפרטית והציבורית . הדלק הפיננסי שמפעיל את המערכת הפרטית הם הפרמיות שמשולמות עבור ביטוחי הבריאות הפרטיים . בתעשייה זו יש מיליארדים רבים של שקלים שמערכת הבריאות הציבורית אינה מנצלת אותם ואינה נהנית מהם, בגלל קיבעון מחשבתי . חצי מהציבור מבוטח בביטוח פרטי, וניצול נכון של משאבים אלו על ידי המערכת הציבורית היה יכול לפתור בעיות רבות במערכת הזו, שהתקציב הוא רק אחד מהם . אבל מקבלי ההחלטות אינם עושים דבר בכיוון הנכון . שורשי הכישלון עמוקים . מערכת הבריאות שמטפלת בכם, קוראים יקרים, מעולם לא נוהלה כראוי . לאורך הפרקים הבאים אראה שהיא התבססה במשך שנים רבות מדי על תפיסות עולם מיושנות, ללא מדיניות לטווח ארוך ותוך זלזול בכל יוזמה פרטית שהיתה עשויה להזניק את מערכת הבריאות למאה ה- 21 .
|
|