|
|
עמוד:14
14 קיימות מבראשית שחלף על כנו, מי שמאוהב בעבר, סולד מן ההווה ופוחד מן העתיד . לוח השחמט שלנו ? אל תדאגו אנחנו כל הזמן מוסיפים משבצות או מוצאים דרכים להישאר על אותה משבצת . ויש את לוח השחמט האמוני . אם א-לוהים ברא את העולם, אז הוא בוודאי רוצה בקיומו ומכח זה, סיום העולם, חורבנו, איננה אופציה . בואו נתעסק במה שבשליטתינו, בלהיות אנשים ראויים, בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו, הקדוש ברוך הוא כבר ידאג לעתיד העולם . אמירות על חורבן העולם מתנגשות אולי בראש ובראשונה באמונה בהשגחה העליונה . אם חורבן אפשרי, האם זה אומר שאין השגחה ? ואם יש השגחה, אז למה שיהיה חורבן ? במה עסוקה ההשגחה העליונה ? היא מסדרת את לוח השחמט . לא האדם . בעיני זה לא משנה מהי האמונה והעמדה הערכית של הקורא ביחס למשבר האקולוגי : האם הוא חרד ממנו, האם הוא מתכחש אליו או האם הוא פשוט אדיש או אופטימי כלפיו . הספר לא נועד להוכיח לאיש את חומרת מצב הטבע כתוצאה מפעילות האדם . בשביל זה יש דו"חות מדעיים אין ספור . אדם לא צריך לשמור על הטבע רק כי הוא רוצה לשרוד וכי הוא בסכנה . הוא גם לא צריך להאמין שאנחנו בסכנה כדי לרצות לשמור עליו . הוא פשוט צריך לשמור על העולם ועל הטבע כי זה חלק מזהותו האנושית והיהודית, וכי שמירה על הטבע היא תנאי לשמירה על שלמות טבע האדם . הבעיה בבראשית ? לפני 50 שנה ביקש מאמר מפורסם, שכתב ההיסטוריון של ימי הביניים לין וויאט, להפנות אצבע מאשימה כלפי המורשת התנ"כית שממנה, על פי הטענה, יונק היחס הבלתי מרוסן של האדם כלפי הטבע . שם הכול התחיל, בתפיסת האדם כ"נזר הבריאה", שמקורה במורשת זאת, שבגללה התפתח אותו דימוי של העולם המתחלק ליצורים עליונים, הא-ל והאדם, לעומת היצורים התחתונים, שהם שאר הברואים, החי, הצומח והדומם . מכאן, לדברי וויאט, צמח לא רק ניצול הסביבה, אלא גם חוסר ההכרה בכך שהאדם גורם לסבל ולנזק . יתרה על כן, תודעת הנתק בין "תחתונים" ו"עליונים" מזינה את האשליה האנושית,
|
|