מבוא

עמוד:14

14 לין שלר לוי אשכול במהלך ביקורו בלאגוס ב- ,1960 "בחנויות שלנו לא מוכרים שרוכים" ( 314 . Middle East Record, 1960, p ) . נוסף על כך, הזדהותה של ישראל עם הסוציאליזם, ובפרט עם הפיתוח החקלאי הסוציאליסטי, הייתה בסיס נוסף לשיתוף פעולה . בכל רחבי היבשת הציעו הישראלים תוכניות פיתוח חקלאי שסייעו למנהיגים לקדם את חזונם הסוציאליסטי ( 1982 Awa, 1974 ; Omoboriowo, ) . ככלל, האתוס הישראלי הייחודי בתחום הפיתוח קסם לרבים . הניסיון הישראלי המוכח בהתיישבות ובבניין אומה, שהיה מושתת על המודלים של הקיבוץ והמושב, הניב מומחים רבים בעלי ניסיון מיד ראשונה בהקמת קואופרטיבים חקלאיים . לפי שוורץ והארה, מומחים ישראלים הרבו ללכלך את הידיים ולעמול שכם אל שכם עם המקומיים . בהיעדר גישה למומחים ומשאבים זרים בתהליך הגדלת התוצרת החקלאית בארצם, נאלצו מתיישבים ישראלים למצוא פתרונות מאולתרים, ולהסתדר עם התוכניות והציוד שעמדו לרשותם ( 19 - 18 . Schwartz & Hare, 2000, pp ) . לדברי אוג'ו, ניסיון זה הקנה לישראלים גמישות רבה בבואם להציע עזרה, וכן רגישות לצרכים הדחופים של מוטבי הסיוע : "הסיוע הישראלי הגיע מהר והיה קל להשגה, שלא כמו סיוע ממקורות אחרים . לפעמים חלפו פחות משלושה ימים ממועד הבקשה למומחים ועד נחיתתם" ( 13 . Ojo, 1988, p ) . לוין טענה כי ריבוי "מבצעי המחתרות החשאיים בתקופה שקדמה לקום המדינה, וזירוז התכנון בישראל בתקופת המעבר שלאחר מלחמת 8491" גרמו לישראלים לפתח תגובות "אינטואיטיביות" ו"בלתי רשמיות" לבעיות שהתעוררו ביישום תוכניות הפיתוח ( 152 . Levin, 2015, p ) . לדברי אמיר, הגישה הישראלית הייתה "הסתגלות ולא סיגול" ( 7 . Amir, 1974, p ) . ברודי, שחקרה את גישתה הייחודית של ישראל לסיוע טכני בין-לאומי בשנות השישים, טענה כי האחראים לסיוע נבחרו לא רק עקב ידיעותיהם הטכניות, אלא גם בזכות מאפייני אישיות מסוימים, שכן מצופה היה שיגלו תושייה וגמישות, ויוכלו לעבוד עם אנשים מסוגים שונים . הם למדו על חשיבות המניעים האידיאולוגיים והזדהו עם החברה המקומית, שעליה אמורים היו ללמוד כמה שיותר . ברודי הקבילה בין תולדות ההתיישבות היהודית בארץ לאתוס הלאומי של ישראל בתחום הפיתוח הבין- לאומי : "למעשה, היועץ מתבקש להיות חלוץ בארץ זרה, ודרישה זו מזכירה במידה מסוימת את מה שנדרש מהפועלים הציונים באדמתם בפלשתינה המנדטורית" ( 145 . Brodie, 1970, p ) . ואכן, רבים מהיועצים הטכניים שראיינה ראו בעבודתם מעין חלוציות, וגישה זו, וההכשרה התואמת אותה, עמדו בניגוד גמור לגישתם ולהכשרתם של מומחים ממדינות מפותחות יותר . לפי רוניגר, בתגובה לאתגרי בניין האומה העצומים של שנות החמישים אימצו הפוליטיקאים, קובעי המדיניות והמתכננים בארץ גישה של "גמישות מעשית ובלתי-מקובלת" . המאבק הממושך להשגת עצמאות שהתנהל בנסיבות קשות טיפח אתוס לאומי של "אפקטיביות,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא