|
|
עמוד:9
מבוא 9 החדשים, המעבר לעצמאות היה תמורה שנגעה בכל תחומי החיים . פוליטיקאים, בעלי הון, פועלים ואיכרים פשוטים כמו גם מובילי תרבות — כולם רקמו חזונות של עצמאות, ששיקפו חדשנות אך גם המשכיות ביחס למורשת הקולוניאלית . התקופה התאפיינה בהתפתחויות בלתי אחידות ובתנועה מתמדת בין שלל האפשרויות האידיאולוגיות, המדיניות והאסטרטגיות שנפתחו פתאום, ללא יכולת להכריע ביניהן, כפי שתיאר זאת פורג'וור ( 2015 Forjwuor, ) . אירעו גם תהפוכות בקנה מידה ענק, אך במקרים רבים התברר כי קשה מאוד להתגבר על היררכיות הידע הקולוניאלית . מורשת הקולוניאליזם עדיין התבטאה במבנים פוליטיים, בהזדמנויות כלכליות ובנורמות חברתיות, ובכל הקשר והקשר היה קושי לגבש תמימות דעים, וכך נוצרו צורות חדשות של תחרות פוליטית, כלכלית וחברתית ומתחים בין החלומות השונים . היה זה אפוא עידן של דמיונות חדשים, של בריתות ויוזמות חדשות, אך גם של מתחים גוברים ואכזבות מרות . חקר תולדותיהן של השנים הראשונות לעצמאות התמקד לא פעם במשברים ובאסונות שאפיינו את שנות השבעים והשמונים בכל רחבי היבשת . חוקרים רבים ניסו להסביר מה השתבש, תוך התעלמות מהאופטימיות ומתחושת ההזדמנות שנלוו לריבונות הלאומית ( 6 . Cooper, 1996, p ) . מנהיגי אפריקה שהובילו את המעבר לעצמאות הפגינו אמונה שלמה ביכולתם ליישם שלטון אוטונומי ושחרור לאומי . ההיסטוריוגרפיה של הכישלון ומפח הנפש בעידן הפוסטקולוניאלי מגנה אותם על אמונתם המופרזת בכוחם והערכתם המוגזמת את יכולתם לחולל את השינויים שראו בעיני רוחם . אין בכך כדי לשלול את תחושת המסוגלות האין- סופית שהניעה את המנהיגים האלה במפעליהם הכבירים . בחינה מחודשת של השנים הראשונות לאחר השחרור חושפת את רוח ההזדמנות וההיתכנות שהתבטאה בתרבות הפוליטית ובמעשה המדיני . הקמת המדינות העצמאיות, על תרבויותיהן הפוליטיות הנבדלות, גילמה את מה שחנה ארנדט תיארה כמעבר משחרור לחופש . השחרור מהשלטון הקולוניאלי אפשר את כינון האוטונומיה, והאסטרטגיות והתמרונים הפוליטיים של האליטות במהלך העשור הראשון לעצמאות גילמו חזון של חופש ותחושת בעלות על העתיד . בספרה ע ל ה מ ה פ כ ה טענה ארנדט ( 2006 Arendt, ) כי לאורך כל ההיסטוריה השתמשו מנהיגים מהפכנים ברגע העצמאות המכונן כדי להכריז על בואו של דבר מה חדש אל העולם . אפשר לראות בפעולות ובהתבטאויות הפוליטיות סביב הכרזת העצמאות שיקוף של חזון זה . השיח הפוליטי, האסטרטגיות והפעולות של האליטות הפוליטיות בעידן זה ייצגו הן את רוח ההתנגדות לכיבוש והן תוכנית לעתיד ( 66 . Jabri, 2012, p ) . היחסים שכוננו מדינות אפריקאיות עם ישראל בשנים הראשונות לאחר השחרור פותחים צוהר לתהליכים הרחבים הללו . בעת המעבר מהשנים האחרונות של השלטון הקולוניאלי לעצמאות, מדינות רבות קשרו קשרים הדוקים להפליא עם
|
|