|
|
עמוד:11
11 2 לרחף כמו פרפר, לעקוץ כמו דבורה : הערה מתודולוגית אני מתבוננת במרחב הישראלי כדרך להתבונן בישראליות בכלל . מתבוננת במרחב הממשי, בלא לכפור בקיומו, ולא פעם גם בייצוגיו . הוא מעניין אותי, מרגש ומייאש אותי . בלי ההתרגשות — מוטב לא לעסוק בו . מרחב הוא מושג רחב וגמיש . הבנתו תובעת התייחסות להיבטיו הפיזיים, החברתיים והסימבוליים במשולב ( אני נשארת כאן תלמידה נאמנה של לפבר, שטבע את השילוש, אף שלא הציע מנגנון לשילובם ) . אלא שהקביעה הזאת מובילה אותנו צעד קטן בלבד בדרך להבנה של אופן הלימוד הראוי לו . שהרי באיזה שדה דיסציפליני מתקיים הדיון הזה ? מאחר שהדרך כאן הפוכה — השאלה נולדת לפני הדיסציפלינה המארחת — קשה לקבוע מהי . אפשר לדון במרחב דיון פיזיקלי, גיאוגרפי, חברתי, אדריכלי, אסתטי ועוד . ויחד עם זאת, אי-אפשר הכול . אופי השדה וגבולותיו נגזרים באופן קונטינגנטי, ובשלושה תנאים : שגבולות הדיון מוגדרים וגלויים, שמרגע שסומנו יש אחריות כלפי הדיסציפלינות הרלוונטיות בהיבטיהן הרלוונטיים ( גופי הידע, ההנחות המוקדמות והדיון הביקורתי בהן ) ושהתוצר הטקסטואלי קוהרנטי . מכאן נגזר גם האופי המתודולוגי של החקירה : עליה לציית לכללים האקדמיים, להתפרש לרוחב ולצלול לעומק ולהגן על תקפותה עד שתופרך . או שלא . אפשר להפר את כל התנאים וההסכמות, לא לשאוף לקוהרנטיות ולבהירות, לא לנמק, לא לבסס, ולהצליח מאוד — לדייק, לעורר, ולהצמיח דבר . במקרה הזה לא נדבר על מחקר אלא על טקסט פרשני . האינטלקטואל, כותב סטוארט הול, מאבות הדיסציפלינה הבלתי-דיסציפלינית שבשוליה אני פועלת, צריך למלא שתי דרישות : להיות בעל ידע עמוק יותר משל האחרים, ולפעול להנחלת הידע הזה למי שאינם משתייכים למעמדו, מעמד האינטלקטואלים . זו משמעותו של השילוב המבוקש בין התיאורטי לפוליטי . לימודי התרבות . אחר כך אמר, שאם ייתקל בעוד טקסט אחד על סדרת טלוויזיה אמריקאית הוא ישתגע ( או משהו כזה ) . ראשיתו של התחום בשנות ה- 60 , באוניברסיטת ברמינגהאם, כעיסוק מקביל, משלים, לשדה האקדמי הממסדי, שדחה אותו תחילה . ניסיון זה להבין את הזיקה בין התרבות לפוליטיקה בבריטניה של אחרי המלחמה,
|
|