|
|
עמוד:10
10 הפּרקריאט : המעמד המסוכן החדש ובטלנים ? ואולי מה שצריך להיפטר ממנו הוא עצם קיומן של ההבחנות הישנות שעליהן ביססנו את תמונת העולם שלנו, את הבחירות שלנו ואת הסדר החברתי שיצרנו ? רוחב היריעה המרשים של הדיון, והפתרונות שמוצא סטנדינג ״מחוץ לקופסה״, מבטיחים כי כל קורא וקוראת יחוו רגעים של התלהבות לצד רגעים של הסתייגות . ועם זאת, אין לבלבל בין הוויכוח סביב עץ זה או אחר לבין תמונת היער העבות שסטנדינג מצייר למעננו . הוא אמנם מתחיל את הדיון בעבודה במובנהּהצר ( כלומר, כפעילות שאנו מבצעים תמורת שכר ) , אך ככל שמתקדם הספר דיון זה הולך ומתרחב כדי לעסוק במטרות השונות של העבודה, ולאחר מכן במרקם החברתי עצמו ובמכלול הזכויות החברתיות . בדרכו הוא חוקר צמתים משמעותיים בארגון החברה, ובהם בין היתר תושבוּת מול אזרחות ; אפליה בשכר ; ליקויים במערכת הבריאות ; הכורח לבצע עבודה שאינה תואמת את רמת ההשכלה ; החסמים המובְנים בפני קידום והתקדמות ; והחיים בהיעדר אופק לעתיד ובהיעדר הגנה סוציאלית . למרות ריבוי הפרטים, הנתונים והדיונים, מן הטקסט עולה תמונה ברורה ובהירה, אשר נוגעת למתרחש בישראל ממש כשם שהיא נוגעת למתרחש בבריטניה, בארצות הברית או ביפן . הדיון בגלובליזציה ובירידת כוחה של המדינה מתקיים בכל מקום ומקום, וכמוהו הדיון באפשרות להחזיר את המדינה לזירה כשחקן מרכזי . כך גם הדיון בהגירה, באזרחות ובתושבוּת . המונחים משתנים מלשון ללשון, אך המהות בעינה עומדת . רוחב היריעה והאוניברסליות של הדיון שסטנדינג מציג יכולים לייאש . מה אפשר לעשות אל מול כל זה ? סטנדינג נענה לאתגר וחותם בכמה הצעות המתוות את מה שהוא מכנה "פוליטיקת גן העדן" . במסגרת זו הוא מציע להחליף את הזכויות הייעודיות לעובדים בזכויות חברתיות לכול ( לדוגמה, להבטיח דמי לידה ותמיכה בהורות צעירה לכל ההורים באשר הם, ולא רק לאשה העובדת בשכר ) , ומציע גם לקדם את האפשרות של הכנסה מובטחת לכול ( Basic Income ) . תחת הכותרת הזאת שוכנים אמצעים רבים ושונים, אך המשותף לכולם הוא האמונה שהמדינה אמורה לספק לכל תושביה ( המלאים והחלקיים ) סכום כספי קבוע ובלתי מותנה, בין אם במקום
|
|