|
|
עמוד:8
8 הפּרקריאט : המעמד המסוכן החדש מענקים בלתי סדירות, אף שבשגרה ביצעו לא פעם בדיוק אותן עבודות כמו השכנים במאהל הסמוך . ההפרדה בין הקבוצות התעסוקתיות מנעה פעולה משותפת של אלפים . כל קבוצה נאבקה בעצמה ולמען עצמה : האחת בכלים המסורתיים של הידברות ושל משא-ומתן קיבוצי, והאחרות בניסיונות לממש זכויות ובציפייה דרוכה לחסד . מה הביא אנשים למחות ביחד ומה פיצל אותם לקבוצות ? מה בין החרדה האישית לתפיסת חוסר הצדק החברתי הכולל ? מה המכשולים העומדים בפני הרצון לפעול יחד, ומה בינם לבין חוויית היומיום הקיומית הרעועה של רבים מאיתנו ? האם ייתכן חזון אחר ? "הפרקריאט : המעמד המסוכן החדש", שראה אור לפני כעשור, מהווה כיום אחד הספרים החשובים להבנת עולם העבודה המשתנה . מחברו, גאי סטנדינג, מעיד על האתגרים הניצבים בפני חברה שמושגים של סולידריות, אחריות, יציבות וביטחון הולכים ונשחקים בה בהתמדה . זה חיבור המתאר מציאות מקוממת ומייאשת, אך הוא אינו חיבור מיואש . פניו אל העתיד, ואפשר לראות בו קריאה חיונית המופנית אל הנשחקים עצמם, אל החוששים מפני פרימתם המתמשכת של החבלים שקושרים פרטים לכלל חברה, ואל אלה שרוצים לקחת אחריות על שינוי . בליבה של קריאה זו נמצא הפרקריאט עצמו . קשר העבודה הטיפוסי שפותח במהלך המאה ה- 20 — הקשר שבין עובד למעביד ולמקום העבודה — נפרם בהתמדה מזה כמה עשורים . במקומו הופיעה תעסוקה רעועה שאחריתה חרדה, תחושת ייאוש וחוסר תוחלת . אף שהעבודה ה"רעועה", הפרקריאטית, נחשבה בתחילה "לא טיפוסית", למעשה היא כבר נפוצה מאוד, ומופיעה בתצורות רבות ושונות ( ניתן אף לטעון כי עצם מגוונן מקשה על זיהוין ) . ואם כך, מי נכלל בפרקריאטים ? עובדות ניקיון המועסקות בידי קבלני כוח אדם לצד צעירים המועסקים כשליחים בשעות לא סדירות על פי בחירתם, סטודנטים שרוצים לפעול לטובת הקהילה, עובדות ועובדים בכירים הנשחקים מן הצורך להיות זמינים למעסיקים וללקוחות בכל עת ולאורך היממה כולה, ואנשים רבים באמצע החיים המפוטרים ממקום עבודתם בשל התייעלות ואוטומציה . כל אלה חסרים את היציבות התעסוקתית ואת מודל הביטחון הסוציאלי
|
|