מבוא

עמוד:13

13 כבוד, חירות ועמל- ישרים טוען למשמעות שונה מאוד של התלכיד הלאומי היהודי, לא רק ממשמעותו בסיפור הבטחת האל לאבות האומה אלא גם ממשמעותו בסיפור הפותח בחורבן הבית ובגלות ; וכל אלה שונים מאוד מסיפורים המתמקדים ברדיפות ובשואה . עמיות הנצרפת בקרבנוּת משותפת שונה מאוד מזו הנולדת מריבונות משותפת, ושתיהן שונות מעמיות הנולדת ממעשה בחירה של אל מיתי . חלופות אלה כולן, וגוונים שונים שלהן, מובאות בנוסחים שונים של הכרזת העצמאות . בכל אחת מהן בחר מי שהאמין בתוקפה או סבר שנמעניה הצפויים מאמינים בתוקפה, וכולן, להוציא אחת, נדחו בידי אחר שחשב אחרת . החלופה 'בארץ ישראל קם העם היהודי' התקבלה רק משום שכתב אותה אחרון הכותבים ולא משום שהייתה הסיפור היחיד האפשרי או סיפורו המוסכם של העם היהודי . כאמור, יש לסיפור אחרון זה תוקף רשמי גדול יותר מחליפותיו רק משום שהוא אחרון, אך אין לו תוקף היסטורי גדול יותר בתהליך ניסוחה של ההכרזה וודאי לא מחוצה לו . כל פרט באמירותיו וגם בשתיקותיו של הנוסח הסופי של הכרזת העצמאות טעון משמעות עמוקה וזו מתגלה באופן הבהיר ביותר מנוסחיה הקודמים של ההכרזה . אפיונו של היישוב כעברי בפסקה המכוננת ( 'לפיכך התכנסו אנו [ . . . ] נציגי הישוב העברי' ) עשוי להיתפס כאפיון ריק או מובן מאליו, אך הוא אינו כזה בשל העובדה שעברי החליף את יהודי בידי אחד הנַסּחים כחלק ממאמץ שיטתי ומכוון לבדל את ( היהודים ) העברים היושבים בארץ ישראל מעמם בתפוצות ( שהמשיך להיות רק יהודי ) . גם היעדרה של המילה דמוקרטיה מנוסחה הסופי של ההכרזה עשוי להיתפס כהשמטה אקראית או סתמית, אך לא כך הוא ; מילה זו התנוססה בלִבה של הפִּסקה המכוננת באחת מטיוטות ההכרזה ( 'אנו [ . . . ] מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית [ . . . ] ודמוקרטית בארץ ישראל' ) , והיא הוצאה משם — ואחר כך מההכרזה כולה — בכוונת מכוון . דוגמאות ספורות אלה נועדו להצביע על הכלל שאינו נופל מהן בעצמתו ובחשיבותו . למטרות המבוא לספר זה אפשר לחתום אותן בדוגמה אחרונה המתחברת לנושא שנרמז למעלה . הביטוי 'צור ישראל' נצרב בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כפתרון פשרה עמום במכוון שהגה מנהיג פוליטי ברגעיו האחרונים והקשים של תהליך הניסוח . ואולם, טעמו של סיפור זה ועִמו טעמם של חלקים רבים אחרים בהכרזה משתנה לחלוטין לנוכח העובדה ש'צור ישראל' הוכנס מלכתחילה לאחד הנוסחים המוקדמים של ההכרזה במשמעותו הדתית המדויקת כשמו הארץ-ישראלי המובהק של האל הלאומי . משפטן חילוני תרגם כינוי אנגלי להשגחה העליונה ל'צור ישראל' ולא טמן בנוסח טעם כלשהו של פשרה פוליטית . סיפורה של הכרזת העצמאות הוא אפוא סיפור כל נוסחיה . עניינו של ספר זה הוא ניסוחה של הכרזת העצמאות . הוא מתחיל בינואר 1948 ומסתיים בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום ו', 14 במאי של אותה שנה . הוא אינו עוסק בהשלכותיה של ההכרזה על משטרהּ או משפטה של המדינה שעליה הוכרז והוא גם אינו ממצב אותה בכלל ההיסטוריה של ההגות והעשייה הציונית, היהודית או הארץ-ישראלית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא