מבוא

עמוד:12

12 מבוא שמו הרשמי של מסמך ההכרזה הוא 'הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל' והוא אינו מזכיר עצמאות בכותרתו או בגופו . מטעמי נוחות אני מכנה אותו בספר על פי רוב 'הכרזת העצמאות' משום ששם זה התקבע בספרות ובשיח הציבורי כאחד משמותיה של ההכרזה על הקמת המדינה, ומשום שה'עצמאות' סולקה מגופה של ההכרזה ומכותרתה מטעמים פוליטיים וטקטיים בלבד . אינני משתמש בשם הרווח יותר, מגילת העצמאות, מטעמים עקרוניים . מטרתי העיקרית בספר זה היא לשחרר את ההכרזה מהתבנית הצורנית שבה התקבעה בתודעה הציבורית — מגילת קלף סמלית שתכניה נבלעים בחזותה האיקונית . אני מבקש לעסוק בתוכנה של ההכרזה ולא בצורתה ומזמין את הקוראים ללמוד את סיפורה . הכרזת העצמאות אינה כתב קודש . היא לא ירדה מן השמיים ולא נמסרה בידי שליח . בני אנוש כתבו אותה והערו לתוכה את אמונותיהם, ערכיהם ועמדותיהם בשאלות המפתח המלוות את ההגשמה הציונית לכל תולדותיה . תהליך ניסוחה היה מפותל ורצוף מהפכים, והוא הוכתם בפגמיו הטובים של כל מעשה שאנשים שונים מעורבים בו . בזיכרון הקיבוצי שהובנה במכוון בתקופתה המעצבת של המדינה הובלטה בייחוד פלוגְתה של הרגע האחרון באשר לאזכורו של האל היהודי . אני מעריך כי הבלטה זאת נועדה להנגיד אליה את עיקר ההכרזה וכך לצבוע אותו בצבע אחיד של הסכמה חגיגית גורפת . קשה לחלוק על נחיצותה של תדמית זו באותה תקופה, אך היא אינה מתיישבת עם האמת ההיסטורית . אמנם כל חלקיה של הכרזת העצמאות — המכוונים להווה, הפונים אל העבר והצופים פני עתיד — נעו לאורך כל מהפכי ניסוחם סביב גרעין רעיוני משותף של יהודיות ודמוקרטיה, אך גרעין זה היה ונשאר קטן . גם היהודיות וגם הדמוקרטיה לבשו ופשטו צורה, פוצלו, אוחדו ונבנו מחדש פעם אחר פעם בתצורות שונות ולֻוו במאבקים ערכיים מובהקים, הרבה לפני שהגיעו לזירה הפוליטית המוחצנת והרועשת ברגעיו האחרונים של התהליך . דוגמה לנקודה זו היא סיפורה של העמיוּת היהודית, והיא מובאת כאן דווקא משום שסיפור זה עלול להיתפס בטעות כמלל מסוגנן שאין לו תוכן ערכי ולכן הוא נעלה על כל מחלוקת . הכללתו של סיפור כלשהו על עמיוּת יהודית בהכרזת המדינה נגזרת ממכנה משותף כה בסיסי, עד שהוא נתפס בטעות כמובן מאליו, והוא כי המדינה מכריזה על עצמה כמדינתו של עם אחד בלבד וכי עם זה הוא העם היהודי . אלא שהמובן שבו עם זה הוא יהודי והמובן שבו מדינה זו היא מדינתו שונה מאוד בין נרטיב הפותח בסיפור אמוני ובין זה הפותח בהחלטת עצרת האו"ם . לפי הנרטיב האמוני ההכרזה מממשת הבטחה מקראית שנתנה ישות אלוהית בזמן מיתולוגי ל'אברהם, יצחק ויעקב ולזרעם אחריהם' ; הנרטיב האחר פותח בהבטחה שנתנה עצרת האו"ם בניו יורק בנובמבר 1947 . בין שני נרטיבים אלה, שפתחו שתיים מהטיוטות שיתוארו בהמשך, נמתחים רבים אחרים הפותחים או ממקדים את סיפורה של היהודיוּת במקומות שונים על הרצף המיתולוגי או ההיסטורי, וכל אחד מהם מקנה לה משמעות שונה ומוביל להשלכות ערכיות ומדיניות אחרות . מי שפותח את הכרזתו בטענה כי 'בארץ ישראל קם העם היהודי'

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב

המכון למשפט והיסטוריה ע"ש קרן דיויד ברג, אוניברסיטת תל אביב


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר