|
|
עמוד:12
12 ההיסטורי ה הס ודית של היהדות תקופה הם נכתבו ומדוע . בתום 125 שנים התגבשה מסקנה אחידה ומקובלת על פי רוב : כמחצית מכתבי התורה כתבו כוהנים בימי גלות בבל ובראשית תקופת בית שני, את ספר דברים כתבו סופרים בירושלים בימי בית ראשון . כל היתר נכתב בימי קדם בנסיבות כה עתיקות, שאין לנו דרך להכירן ולעולם גם לא תהיה . המיתוסים המכוננים של היהדות ועיקרי המסורת שאנו מכירים כבר מופיעים בחלקים הקדומים הללו, ומקובל על החוקרים כי תוכנם התגלגל אל הכתב ממסורות עתיקות עוד יותר שעברו בעל פה מדור לדור, ולכן כל ניסיון לחקור את טיבם או להתחקות אחריהם יעלה בתוהו — הנסיבות האמיתיות להיווצרות הדת היהודית התרחשו בתקופה שאיננו יודעים עליה דבר, ולנצח יהיו מחוץ להישג ידינו . אך התאוריה הזאת, שהסכימו עליה כל חוקרי המקרא במשך רוב המאה העשרים, החלה לאבד מכוחה בשנות השבעים של המאה הקודמת . שלושה חוקרים חשובים ושמם ג׳ון ון סטרס, הנס היינריך שמיד ורולף רנדטורף פרסמו זה אחר זה מאמרים חדשניים, ואלו הצביעו על פגמים יסודיים בשיטה הקלסית ובתיארוך החלקים הקדומים של ספר התורה . נראה שהחלקים הקדומים הללו אינם עתיקים כלל כפי שחשבו החוקרים בתחילה . המאמרים האלה הביאו בתורם לגל חדש של מחקר, ותאוריות חדשות על כתבי התורה מופיעות השכם והערב ומתחרות זו בזו על תוקף ועל חשיבות . במבול התאוריות החדשות הללו, בעוד חוקרים מתכתשים ביניהם בוויכוחים טכניים על פרטי פרטים בקטעים כאלו ואחרים, נעלמה מעיני כולם שאלת היסוד . אם החלקים הקדומים ביותר בתורה נכתבו בתקופות שיש לנו עליהן ידע היסטורי וארכאולוגי נרחב, הרי דבר אינו עוצר בעדנו, ואנחנו יכולים לגשת ולחקור את שאלת השאלות — מי ייסד את הדת היהודית, באילו נסיבות, ומאין הגיעה דת משה וישראל ? כך בדיוק נעשה בספר הזה .
|
|