|
|
עמוד:11
] 11 [ ה קד מ ה ל מה ד ו ר ת ס ד רת ה ק ל א ס י ק ה של ה ו צ את א ו נ י ב ר ס י ט ת פ רי נ ס ט ו ן נערה במרכז הסיפור אלא עשרות מהם . היא נערה נערית, אפילו נקראת בשמות כמו סטיבי או ויל או סְטְרֵץ', ואף על פי כן נערה . כסקיצה כללית לפחות "הנערה האחרונה" אכן נראית משהו כמו גיבור נקבה — פועל יוצא, כפי שנטען, של השיח רב-העוצמה על מגדר בתקופה ההיא, ומעל לכול של התנועה לשחרור האישה . אבל סקיצה היא רק סקיצה . מַלאו אותה בממדים של היפעלות רגשית, הזדהות, מקצב וקהל, והתמונה תיעשה קינְקית יותר . אכן, "הנערה האחרונה" מחסלת את הרוצח ברגעי הסיום, אבל חִשבו איך עברה עליה שעה ארוכה מן הסרט עד אז : נרדפת וכמעט נתפסת, מסתתרת, בורחת, נופלת, מתרוממת בכאב ונמלטת שוב, רואה את חבריה וחברותיה מרוטשים ונהרגים בידי רוצחים נושאי נשק, וכן הלאה . "שורדת מעונה" עשוי להיות מונח מוצלח יותר מ"גיבור" . או, אם מביאים בחשבון את מרכיב המזל של הרגע האחרון ( היא במקרה נתקלת, אגב נפנופים פראיים, בכוס קפה חם או בפריט אחר מסוג זה, שהיא מטיחה אל תוך עיניו של התוקף ) , "שורדת בשוגג" . או, כפי שאני מכנה אותה, "קורבן-גיבור" בדגש על "קורבן" . הרגע שבו היא עוצרת את הרוצח הוא רגע נהדר, אבל אם נְדמה לחשוב שההתנסות שלה ושלנו בסרט מצטמצמת להיפוך הזה של הרגע האחרון, פשוט נפספס את העניין . העניין הוא פחד וכאב — שלה, ו"באמצעות שליח" — שלנו . כפי שאמר המבקר פיליפ ברופי ( Brophy ) על סרטי אימה כללית יותר : "העונג של הטקסט הוא בעצם להפחיד אתכם עד מוות — ולגרום לכם לאהוב את זה ; חילוף שמתבצע בתיווך של אדרנלין" ( ראו עמ' 191 ) . באמצעות סבלותיה של "הנערה האחרונה" הסרט מוביל אותנו להזדהות, ולא רק מבחינה נרטיבית אלא גם מבחינה קולנועית . בלי ספק אנחנו רואים חלק גדול מן הפעולה דרך מַצלמת-גוף-שלישי רגילה . אנחנו גם רואים את "הנערה האחרונה" מנקודת הראות של רודפיה, אם כי השוטים האלה מעטים יותר ומרוחקים יותר זה מזה מכפי שהיינו עשויים לצפות, בייחוד אם המושגים שלנו על סרטי אימה נוצרו בתקופה שהראו לנו אין-ספור מראות של נשים מפוחדות מבעד לעיני המענים שלהן דרך "מבט זכרי" סדיסטי יותר או פחות — מראות דומים לזה שעל הכריכה הבריטית ( "אחד הדימויים התכופים והחזקים ביותר ברפרטואר של סרטי אימה", כותב ג'"פ טלוט [ Telotte ] על הז'אנר המסורתי, כפי שאני מצטטת בעמ' 206 , "הוא זה של העיניים הפעורות, הלטושות, של קורבן כלשהי, המביעות אימה צרופה או סירוב להאמין ומעידות על איום תהומי
|
|