|
|
עמוד:8
] 8 [ בד רך אל הנ שיות סיפור שירי רצוף והומוגני כפי שנהוג להגדירה בשיח שצמח סביבה . זה אוסף שירים שהקשר ביניהם מורכב, מתוחכם ורצוף פערים רבים . לפירוק התבניתי הזה של תפיסת הספר משמעות מכריעה בקריאתו . המסה הפותחת את הספר — "לשמחה מה זו עושה ? שמחת עניים מאת נתן אלתרמן בזמנה ובסביבתה" — מותחת גשר רחב בין דורנו ובין ימי היווצרם של השירים ונוטעת אותם בהקשרם המורכב : בחייו האישיים של אלתרמן בשנים מיד לאחר צאתו לאור של ספר שיריו הראשון כוכבים בחוץ ( 1938 ) והופעתו בעולמה של השירה העברית בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, וכל זאת על רקע התהליכים התרבותיים והפוליטיים שפקדו את המערב כולו כשבמרכזם התעצמותה של גרמניה הנאצית ופרוץ מלחמת העולם השנייה . המסה — "כַּצַּוָּאר אַחֲרֵי הַחֶבֶל, שיח האהבה ב שמחת עניים ״ — מציעה קריאה אחרת בשירי הספר שמוצאה מן העכשיו, מימינו, ופונה אל קוראות וקוראים בני זמננו כדי לחשוף דווקא את מה שאינו כרוך רק בהקשרה ההיסטורי של היצירה . הקריאה הזאת מניחה כי יצירה גדולה מכילה ממדים אוניברסליים שחורגים מחוץ למה שהובן בה בשעתה וכי הם נחשפים לאיטם במרוצת הדורות . יותר מכך : הקוראים בני זמנה של היצירה אינם יכולים לראות את כל ממדיה, ובעצם אין ולעולם לא יהיו לה זמן אחד ופירוש שלם שיכול לכלול את כל מה שגלום בה . כמעט כל מי שקרא את סיפורי קפקא דור אחד בלבד אחרי שנכתבו ראה אותם אחרת לגמרי מאשר בזמן היווצרם : הוא קרא אותם על רקע השואה וחורבן יהדות אירופה ומתוך כך ראה אותם כמעין נבואה על העתיד להתרחש . היה נדמה שמה שנתפס אבסורדי או בבחינת משל דמיוני בימי חייו של יוצרם נעשה נכון וממשי, גם אם בלתי נתפס . מי שקורא בהם היום עשוי למצוא ביטוי מפתיע למצב האנושי, דווקא בעידן הטכנולוגי והתקשורתי העכשווי . הקורא היום את "אֲנִי הָאִישׁ" של שלמה אבן גבירול, אלף שנה אחרי זמן היכתבו, קורא אותו אחרת מאשר בני זמנו של השיר, משום ש"אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר שִׁנֵּס אֲזוֹרוֹ / וְלֹא יֶרֶף עֲדֵי יָקוּם אֱסָרוֹ, / אֲשֶׁר נִבְהַל לְבָבוֹ מִלְּבָבוֹ / וְנַפְשׁוֹ מָאֲסָה לִשְׁכֹּן בְּשָׂרוֹ" אינו מדבר עוד על אודות אבן גבירול המעונה שנפטר מן העולם לפני אלף שנה . השיר מדבר עליו בלעדיו, והקוראים שומעים בו דברים שלא עלו על דעת קוראיו בספרד של המאה האחת עשרה, משום שהלשון השירית שבו פוגשת קשב של אדם מעידן אחר אשר מגדיר אחרת לגמרי את מצבי הקיום והנפש שלו . "לב" בימיו של אבן גבירול התפרש למשל כדבר הנמצא בין "שכל" ל"רוח" ול"תודעה", והוא לא היה בבחינת
|
|