|
|
עמוד:12
12 מבוא פונו כל ערביי טבריה מהעיר בהשאירם מאחוריהם את אדמותיהם, את בתיהם, את רכושם ואת כל מה שבנו וצברו זה דורות . הפינוי בא בעקבות חודש של תקריות בין קבוצה קטנה של חמושים ערבים לבין כוחות 'ההגנה', תקריות שהעיתון 'דבר' תיאר כ'קרב זוטא' . 3 פינוי הערבים מטבריה נעשה בסדר מופתי ובשקט מוחלט, כיאה לקהילה הערבית השקטה ביותר בארץ בימי המנדט . בני קהילה זו ידעו לשמור על יחסי שלום עם שכניהם היהודים בעת משברים גדולים כמו מאורעות 1929 ובמידה רבה גם מאורעות 1936 . אך באין אפשרות אחרת ובשל הלחץ הרב שהפעילו עליהם הבריטים ו'ההגנה' והחשש ממצור ממושך ואזילת המזון נאלצו לארוז מעט מחפציהם ולעזוב את העיר בשקט . את השקט הפר רק רעש המנועים של עשרות האוטובוסים שאירגן הצבא הבריטי למפונים . הם יצאו מהעיר עמוסים במגורשים ערבים, וכפי שמעידות התמונות נדחסו חלקם בין המושבים ואחרים נאלצו לשבת על גגות האוטובוסים . רוב המגורשים הועברו מזרחה, לעבר הגבול הירדני- סורי, ומקצתם נשלחו מערבה, לנצרת . לאחר כמה סבבים ( 'נגלות' בלשון הטבריינים ) של הסעות כאלה התרוקנה העיר מתושביה הערבים . מיד לאחר מכן החל ההרס של העיר העתיקה והקדושה . היא נהרסה עד היסוד כולל חומותיה היפות . רק שרידים מעטים נותרו מהן . המקרה של טבריה חשוב במיוחד, והוא מעורר שאלות בעניין החיים המשותפים בערים המעורבות . במחקר זה בדקתי עד כמה הם הושתתו על רצון כן ואמיתי, על בסיס איתן של כבוד הדדי ועל דחיית אידיאולוגיות לאומיות ודתיות קיצוניות . כיצד קרה שהמציאות של העשור האחרון למנדט, במיוחד בעקבות מלחמת העולם השנייה, הצליחה לדחוק את מורשת החיים המשותפים . אם אכן היו היחסים בין שני העמים בעיר טובים, כפי שעולה מרוב התיאורים והעדויות שבידינו, כיצד קרה שהם קרסו כמגדל קלפים ? מדוע לא היה ניסיון רציני של הערבים להתנגד לפינוי ולהחזיק מעמד ? מדוע לא היה ניסיון כן ואמיתי של השכנים היהודים למנוע אותו ? היכן היו הגורמים המתונים בשני הצדדים ובאיזו מידה הייתה להם שליטה על מהלך האירועים בעירם בפרוץ מעשי העוינות והאלימות בארץ ? עד כמה השפיעו גורמים חיצוניים, מדיניים וצבאיים, על מהלכי שני הצדדים ? ספר זה מנסה לענות על שאלות אלה . יש לשאול אם אומנם ראו הערבים בפינוים צעד זמני, עד שיירגעו הרוחות, ואם גם שכניהם היהודים ראו אותו כך . אילו גורמים מקרב התושבים היהודים פעלו כדי שהמהלך יהיה חד-כיווני, שאין ממנו חזרה ? הבנה מעמיקה של מה שהתרחש בטבריה באפריל 1948 , כולל ההרס של רוב הרבעים והבתים בעיר העתיקה, שהתחלקה אז כמעט שווה בשווה בין ערבים ליהודים, מחייבת היכרות מעמיקה עם התהליכים החברתיים והפוליטיים שחלו בעיר לפני כן . בפרשה זאת יש לא מעט ניגודים וסתירות פנימיות : יחסי ידידות, קרבה ושכנות מחד גיסא, וחשדנות, הסתגרות וריחוק מאידך גיסא . יש בה שיתוף פעולה בניהול מערכות אזרחיות, כולל עירייה משותפת, לצד שמירת מחיצות, תחרות וחוסר עניין בצורכי האחר 3 דבר, 3 במאי 1968 .
|
|