|
|
עמוד:11
מבוא 11 זיידאן . המענים והטורבאים ניהלו ביניהם מאבק עיקש וממושך על השליטה בצפון הארץ, והדבר התיש אותם וסייע לעליית בני זיידאן ולהתבססותם . 1 ט'אהר, בן למשפחה למודת מאבקים מאזור בקעת הירדן שרוב תושביו השתייכו לשבטים בדווים חזקים, הבין היטב את הסביבה ואת הזירה שפעל בה . ראשית לכול, לשם שמירה על העיר, הוא הקיף אותה בחומה בצורה, שהוקמה כנראה על שרידי חומה עתיקה, וקבע בה את מרכזו השלטוני . זאת לא לפני ששכנע את מושל צידון, שלו הייתה העיר כפופה מנהלית, להעניק לו את ה'אילתזאם' — הזכות לשלוט בעיר ולגבות את מיסיה . תחת שלטונו של ט'אהר התאוששה טבריה עד מהרה . היא נעשתה מרכז מנהלי ומסחרי ליישובים שבסביבתה ובגליל התחתון נוסף על השפעתה באזורי צפון הירדן ודרום רמת הגולן . אוכלוסייתה גדלה כשערבים מכל חלקי הגליל עברו לגור בה והיא הייתה לאחת הערים הבטוחות ביותר באזור . לערביי העיר הצטרפו גם תושבים יהודים, שבעבורם הייתה טבריה עיר קדושה . השתקעותם בעיר הייתה ביוזמתו של שיח' ט'אהר, שהציע ב- 1738 לרב חיים אבו-אלעאפיה, רבה של העיר איזמיר שבמערב טורקיה, לבוא לטבריה . ב- 1840 התיישב הרב בעיר עם עשרות מחסידיו . בספר 'זמרת הארץ' כתב הרב יעקב בירב, חתנו של הרב אבו-אלעאפיה : 'ובהיות הרב באיזמיר, שתי שנים קודם בואו אל הארץ, נודע אל השיך שהיה ברצונו לבא אל ארצו ושלח אל הרב כתב על גבי כתב, א' ושתיים, א' וג', לאמור : קום עלה רש את הארץ' . הרב בירב תיאר גם את השלב הראשון להגעתו של אבו-אלעאפיה לעיר ואת התבססותו בה : ובבוא הרב ז"ל לטבריה עשה לו השיך כבוד גדול והלבישו לבוש יקר הערך כלבוש המלכות וכל ששאל ממנו הרב לא חסר דבר, ובמשך שתי שנים בנה בתים וחצרות ליהודים . ובנה בית הכנסת נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל, ובנה בית המרחץ נאה וחניות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין, והתחיל לעשות מסילות בארץ . וגם ציווה לנטוע שדות וכרמים שחלקם היו של יהודים ובכל יום ויום אהבת השרים עם הרב הלוך וגדל וכל אנשי טבריה דשנים ורעננים, שמחים אלי גיל, כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד . 2 צעדיו אלה של ט'אהר, צעדים חכמים של מושל למען פיתוח עירו — הרחבת אזורי שלטונו והבאת אוכלוסייה חדשה לעיר — הטביעו את חותמם עליה ליותר ממאתיים שנה . טבריה הייתה לעיר מעורבת שהיחסים בין ערבים ליהודים בה טובים, ונשארה כזו עד לשנים האחרונות של שלטון המנדט הבריטי . בזיכרון הקולקטיבי של תושביה הערבים והיהודים השתמר סיפור בואו של הרב אבו-אלעאפיה והיה למעין אמנה וערובה לחיים משותפים . דווקא משום כך, בגלל ההיסטוריה הארוכה של יחסים טובים בעיר, הייתה קטיעתם — במהלך דרמטי וראשון מסוגו בכל ערי הארץ — מפתיעה ובלתי צפויה . ב- 18 באפריל 1948 1 להרחבה בעניין שלטון השושלת המענית בגליל ומאבקיה במשפחת טורבאי ראו : אלספדי, תאריח' אלאמיר, עמ' 1 – 3 ; בולס, פח'ר אלדין, עמ' 125 . 2 בירב, זמרת הארץ, עמ' לב ; בוכמן, טבריה ומעינותיה, עמ 37 ; אבישר, ספר טבריה, עמ' 104 – 105 .
|
|