פתח דבר

עמוד:10

י פםח חתפ המשיח, אך עיקר חידושו הוא במופע הראשון, שבו 'ציר נאמן' מציין כאב וייסורים על דרך ישעיה יג, ח . הצימוד המופלא והמקורי הזה מעמיד ניגוד מלא בין מצוקות הגלות לתקווה הגדולה ומוביל אל הניגוד שבחריזה בין 'מחלה' ל'איחלה' . ההתוודעות לשירת מנדיל כמוה כפגישה פתאומית עם נוף מפתיע בתמונות ובתבניות מגוונות, העומדות על פרטים קטנים בתוך המרחב השלם . דוגמה קטנה היא הפיוט המאורה 'מיחלת לאורה למרחק דוד עגומה' . החיפוש אחרי הדוד מעביר את הקורא דרך : ערבות, חרבות, שיכוני אוהלים, שווקים ואדמות, ארקים ושחקים, פתורה – עיר הידעונים, איים וציות, עיר בצורה, קריה עם מדינה . חידוש גדול חידש מנדיל בהצגת הרעיה בדמות אישה נטושה המחפשת את הדוד ומבקשת להחזירו בכל דרך אפשרית . בדוגמה זו אנו מבקשים להבליט את השאלות המפורטות וההוראות המדויקות שהרעיה נותנת ליורדי הים : מלבד השאלה 'ראיתם ? ', החוזרת על עצמה, היא דורשת בדעתנות ובהחלטיות 'אם פניתם ובקשתם' 'הלא שאלו . 'ופנו לכם' 'גברים לכו נא' . החיפושים והמחפשים אינם רשאים לדלג על כל אפשרות לעלות על עקבות הדוד, ואם אין אנשים לשאול, 'שאלו לאיות ודיות' . נצביע גם על תמונת היונה הנרדפת בפיוט 'מה לך יונה שוכנה בחגוי הסלעים', כאן התיאור מתעכב על פרטי הפרטים של היונה הנפחדת 'זעה ואחור נסוגה', וכנגדה רודפיה האריה והנשר, זה 'מטופף' וזה 'מעופף' ומתקדמים לקראתה מעדנות . יונה אחרת ( בקינה 'מלכי עד אנה' ) היא היונה הנטרפת בידי אויביה על פי רשימת הטריפות בבבלי ( חולין מג ע"א ) : 'ח' מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני : נקובה ופסוקה, נטולה וחסורה, קרועה ודרוסה, נפולה ושבורה . . . דרוסת הנץ', ועל פיה בונה הדובר תיאור אליטרטיבי מופלא של צורות פעול נקבה : 'רצוצה', 'דרוסה', 'מחוצה', 'אלוצה', 'רעוצה' . עצם צורת הפעול מקנה תחושה של רדוף ומיטלטל ללא כל שליטה במצבו ; ריכוז צורות אלה בחריזה והוספת צליל הסמ"ך, אשר בפי הפייטן קרוב מאוד לצד"י, נותן ביטוי לתחושה של מי שעומד להיות לטרף, והדברים זוכים לעומק נוסף על רקע השיבוץ הנדיר ממסכת חולין . עוד מפתיע בשירה זו השימוש המושכל בפסיחה, כלומר הטור הפרוזודי מסתיים באמצע המשפט או אף באמצע צירוף לשוני והקורא נבלם בקריאתו לפני המשך הדברים, כמי שעומד בפני מכשול . דרך עיצוב זו ניכרת ביותר

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא