|
|
עמוד:13
פנתיאון עברי 13 שבו, המייצג את "אלוהי ישראל", איננו בסופו של דבר הישות האלוהית שאליה נכסף ברדיצ'בסקי . "אלוהי ישראל" מוּרד מכיסאו, ותחתיו עולות שתי ישויות אחרות : האֵלים שעבדו ישראל בראשית קיומם, והטבע . אין תמה שברדיצ'בסקי עצמו מכנה את תפיסתו התיאולוגית "חילונית אלילית" . אין תמה שבכמה מחיבוריו מתואר "אלוהי ישראל" כאל שאינו כול‑‑יכול ואינו כליל השלמות . באחד מסיפוריו הרבים - "בסתר רעם" - מצהיר ברדיצ'בסקי על תפקידו כסופר : שופט אלוהים את האדם על מעשיו ובא עִמו בחשבון על כל דבר . ועד עתה לא קמה עוד ברייה לדרוש דין משמַיא ולאמור לאביר‑הטבע : גם ידיך נגואלו בדם ! אתה בראת, גם עשית ורצחת . מלאכת המסַפר היא לא אך זו, לתאר את המאורעות ואת המעשים . תנו לו גם להתאונן ולשפוך שיחו ( כתבים יב, עמ' 88 ) . אין תמה אפוא כי ברבים מסיפוריו מתלונן ברדיצ'בסקי על מעשי האלוהים, ובא בביקורת נוקבת כלפיו ובהתרסות חמורות, כאשר תוצאת הביקורות וההתרסות אינה אלא הצהרות על סיום תפקידו של אלוהים . יש אלוהים, אך אין הוא היחיד, יש אלוהים אך הוא כבר אינו עוד המולך והמנהיג הבלעדי . החידוש שבספר זה מציע כמה פנים : פן אחד - חשיפת הדינמיות שבעולמות העליונים . דינמיות זו נכונה הן בנוגע לאלוהי ישראל והן בנוגע לפנתיאון עצמו . אלוהי ישראל משנה את טבעו, מעשיו ותכונותיו ; הישויות האלוהיות מתמודדות עם אלוהי ישראל, לפעמים הוא גובר עליהם ולפעמים הוא מובס ; פן אחר - יצירת זיקה תיאולוגית בין הישויות האלוהיות לבין הקובלנות הרבות כלפי אלוהי ישראל . עצם קיומן של הישויות השונות מערער את מעמדו של אלוהי ישראל, וערעור מעמד זה מקבל משנה תוקף בטענותיו הנוקבות של ברדיצ'בסקי כלפי אותו האלוהים . * * *
|
|