|
|
עמוד:12
יורם הרפז 12 הספר המודרני התהווה והתפשט במאה ה‑‑ 19 ובמחצית הראשונה של המאה ה‑‑ 20 משום שתמך בשני תהליכים היסטוריים קשורים ונתמך על ידם - התגבשותה והתעצמותה של מדינת הלאום, והמהפכה התעשייתית . "בתי הספר היו למדינת הלאום מה שהיו בתי התפילה לדתות ; באמצעותם התפשטה בעולם האידאולוגיה 3 הלאומית, במקרים רבים היא אף נוצרה בהם" כתב צבי לם . ואדוארד פיסק ( Fiske ) כתב : "המודל החרושתי של בית הספר ביצע את המשימות שהוטלו עליו [ . . . ] . הוא ייצר סוג חדש של עובדים שהיה נחוץ לתעשייה באותו זמן - מיליוני פועלים בעלי ידע מספיק לביצוע עבודות שגורות, כמו גם אלפי מנהיגים ומנהלים 4 מוכשרים היטב לביצוע עבודות חשיבה עבור המערכת כולה" . שני התהליכים ההיסטוריים האלה מיצו את עצמם והחלישו מאוד את הרוח הגבית של בית הספר . התהליך של פיתוח וביסוס תודעה לאומית הצליח והתייתר . יתר על כן, בעולם הגלובלי של ימינו מטרת חינוך נחוצה היא דווקא פיתוח תודעה קוסמופוליטית או אזרחות גלובלית - לצד תודעה ואזרחות לאומיות, לא במקומן - כדי להתמודד עם האתגרים המאיימים על החיים בכוכב שלנו : מגפות עולמיות, משבר האקלים, התחמשות גרעינית, סכנות הגלומות בטכנולוגיית המידע, אינפו‑‑טק ( דיקטטורות דיגיטליות ) וביו‑‑טק ( עריכה גנטית ) . אף מדינה אינה יכולה להתמודד עם 5 וכן, בעידן כלכלת הידע של ימינו - אתגרים אלה בכוחות עצמה . כלכלה שבה ידע הוא חומר הגלם, האנרגיה והתוצר של התעשייה - יש להקנות לתלמידים כישורים מורכבים וגמישים ( "כישורי המאה ה‑‑ 12" ) שבית הספר במתכונתו הרווחת אינו ערוך להקנייתם . כך או כך, מעולם לא היתה יזמוּת חינוכית מקיפה ונמרצת כל כך ; מעולם לא ניסו יזמי חינוך רבים כל כך להמציא חלופה לבית הספר הלאומי והחרושתי . אולם, מה שמאפיין את רובה של היזמוּת החינוכית הוא היעדר חשיבה חינוכית תכנונית שיטתית . יזמי חינוך רבים נדלקים על רעיון חינוכי כלשהו ונדחפים להקים
|
|