|
|
עמוד:10
10 אנאל ליבוביץ'-קנהן היהודים "עם גאה, בטוח בעצמו ושתלטן" . בכך התכוון לשאיפות ההתרחבות שטיפחה ישראל, לדעתו, שהצדיקו את מלחמת הבזק מול מצרים, ירדן וסוריה גם יחד . כשהתבטאות כזו יוצאת מפיו של הגנרל שהעמיד את עצמו בראש צרפת החופשית ומיצב את עצמו כמנהיג הוועד הצרפתי לשחרור לאומי, לצד בעלות הברית וכנגד הנאצים, אין ספק שהיא מבטאת מִפנה . מדינת ישראל, שעד אז נתפסה כמקום המקלט של העם היהודי, שכעשרים שנים קודם לכן ידע זוועות ואחרי כן גאולה, מצאה את עצמה שוב מוקעת כחותרת לעליונות ושליטה . המחמאה — כי הביקורת תמיד עוברת דרך דברים מחמיאים — היא נוקבת . מפגן הכוח של ישראל, במהלך מלחמת ששת הימים שינה בבירור את היחס אליה מצד העולם, וכביכול איפשר שיבה אל סוגיות השנאה כלפיה . מאז 1967 הפכה מדינת ישראל למוקד של תשוקות, עצוב למדי, מצד העולם המערבי — באירופה ומחוצה לה . ראוי לציין, שנראה שכל אחד מחזיק בדעה על הפוליטיקה של המדינה העברית, לרבות אלו שמספרם גדול, שמתעניינים אך מעט ( אם בכלל ) ביחסים בין – לאומיים, באופן כללי . וזה בדיוק מה שמושך כאן את תשומת לבנו . מדינת ישראל מעוררת אפוא יצרים, ויש להניח שהם התעצמו פי כמה, מפני שבמשך זמן רב לא ניתן במופגן ביטוי לסוגיות האנטישמיות, בשל צילה של השואה — בעיקר במקומות שבהם שיתפו פעולה עם הנאצים . ולכן, האנטישמיות, שהייתה קיימת מאז ומתמיד, שלמעשה כל שהיה צריך לעשות הוא רק להחיותה, כוונה, לפחות בחלקה, אל מדינת ישראל, והתרכזה זמן רב בביקורות שעוררה המדינה . היצרים האלה, המוחשיים כל כך, כלפי ישראל, מתבטאים בשנאה במסווה של שיקולים גיאו – פוליטיים, ובתשומת – לב מיוחדת למזרח התיכון . כך מבליטים ומוקיעים תדיר את "ההפרות" של ישראל . בין הביקורות האלה יש המושיטות אצבע מאשימה כלפי המדינה
|
|