|
|
עמוד:9
9 האקטואליות של השנאה בתגובה לשנאה הקיצונית שיהודי אירופה היו האובייקט שלה במאה הקודמת . השנאה הזאת הפכה לתופעה, על דרך רדיפתם ואחרי כן השמדתם השיטתית בידי גרמניה הנאצית ומשתפות הפעולה שלה . אך ההשמדה הזאת מתייחדת בכך שזו הפעם היחידה בהיסטוריה ( לפחות עד לרגע הזה ) שמותם של גברים, נשים וטף נגרם לפי תכנון תעשייתי . מספר המתים שהושג בדרך זו, בפרק זמן קצר יחסית, הטביע חותם כה גדול על ההיסטוריה של האנושות — וזאת, מרגע שגילו את מחנות המוות — עד שהתעורר הצורך במילה חדשה, רצח עם — ג'נוסייד — כדי להצביע על התופעה . ומי שהגה את המילה היה יהודי אמריקני, רפאל למקין . ואולם על אף שהמילה הייתה המצאה, היא הייתה מקיפה מדי . היה אפשר להשתמש בה גם כדי לתאר פשעים אחרים, במקומות אחרים ובזמנים אחרים . לממשי נטול – השם של הג'נוסייד הגיב פער נעוץ בין המסמן לבין ה ד בר . היה צורך להמתין כארבעים שנה, וליצירת סרטו של הבמאי הצרפתי קלוד לנצמן — שואה — כדי שיבוא מסמן אחר, שם פרטי הפעם, שיהיה מסוגל לבטא את ה ד בר בלי להמעיט בערכו, ובכך גם לשלול את הספציפיות שלו . השואה היא אפוא אירוע טראומטי שקדם למדינת ישראל וקבע את הקמתה . הנסיבות שבהן קמה המדינה הותירו בה את רישומן, בדיוק כשם שהן מותירות את רישומן הבלתי – מחיק על האופן שבו תופסים את המדינה מחוצה לה, ובמיוחד במדינות המעורבות בעימותים שבצילם הוציאו לפועל את השואה . עם זאת, מרתק להיווכח כיצד עם הזמן השתנתה התפיסה של המדינה . במהלך עשרים שנה, עד מלחמת ששת הימים, לוותה ההתייחסות אל המדינה שקמה מאפרם של ששת מיליון היהודים באהדה, שהיא מנת חלקם של קורבנות הנאציזם . אך הניצחון המדהים במערכה הצבאית שבה זכתה ישראל אז עורר עוינות מסוימת, שעד היום לא מתכחשים אליה, ושלא דעכה . לאחר ניצחון צבאי זה בחר נשיא צרפת דאז, הגנרל דה – גול, לכנות את
|
|