|
|
עמוד:8
8 אנאל ליבוביץ'-קנהן דווקא בחוגים שבהם רק כמה שנים לפני כן לא היה ניתן להעלות זאת על הדעת . בינתיים הפך הימין הקיצוני לבנאלי . השיח שלו, לכאורה ייצוגי יותר, נדמה כמתקבל יותר על הדעת, מסבר אוזן, מוסכם . וכל הסממנים הנוכחיים של ההיסטוריה הבזויה שלו — של ההשתתפות שלו במשטר של וישי ואהדתו את הנאציזם — גומדו בשיטתיות . בתו של המנהיג לא עברה, אך התחוור שכפי שהדברים מתנהלים, לא יחלוף זמן רב עד שתתאפשר בחירתה לראשת המדינה . ספר זה נכתב לאחר בחירות אלו, שבמהלכן התגייסה "האסכולה של הסיבה הפרוידיאנית" ( L’Ecole de la Cause freudienne ) , שראתה בימין הקיצוני סכנה לדמוקרטיה, ומתוך כך לשיח האנליטי . מאז כתיבתו לא חדל הימין הקיצוני מלהתקדם בצרפת, והתקדמותו מקבלת עידוד מנדירוּת השיחים שמתנגדים אליו . ספר זה ממקם את עצמו בעמדה חד – משמעית נגד מגמה פוליטית זאת, אך בד בבד מציע, על בסיס השיח האנליטי, גישה לשנאה, המבטנת אותו . במה שנוגע לשאלה של ישראל וליחסיה עם השנאה, אין ספק שזו לא הפעם הראשונה ששאלה זו חוצה אותי, וזו ההזדמנות, כאן, להדגיש נקודה אחת שמגיחה מהקשר הזה . לדבר על ישראל זה תמיד עניין רגיש . הנושא מעורר התנגדות, רתיעה, כעס, בה במידה שהוא מרתק ומלהיב . כשמנסים לומר משהו, מיד נחשפת צורת ההתענגות מהסוגיה, ומעבר לזאת, הסוגיה היא השם . פרויד כבר דיבר על מקצועות בלתי – אפשריים , אז אפשר לומר שישראל היא מאותם נושאים בלתי – אפשריים, כלומר, נושאים המעוררים מחלוקות קשות, ואולי באותה המידה גם במחנות בעד ונגד, שמוצאים את עצמם זה מול זה ולפעמים גם באלו המעידים על עצמם שמדי פעם בפעם הם מצדדים בעד או נגד, הסוגייה הזאת מפלגת . עד כדי כך, שלעיתים קרובות, מוטב להימנע בכלל מלהעלות את הנושא . ממה נובע הדבר ? ראשית, נציין את העובדה החשובה מאוד : מדינת ישראל נוסדה
|
|