|
|
עמוד:14
14 | החתירה לקהילה מגורמי סוג זה של ניכור . אכן, שום ציוויליזציה, ושום קבוצה בתוך ציוויליזציה, לא הרחיקה עצמה מן הטבע במידה שעשינו זאת אנו . קשור מאוד לכך הוא הניכור מן הדברים . כוונתי כאן לרכוש, לקניין ממשי, לדברים שאפשר לגעת בהם ולהזדהות איתם, להישפל או לרום על ידיהם ולחוש להגן עליהם מפני תוקפים . זכור לנו השימוש שעשה גאלסוורתי ברכוש בההגדה לבית פורסיית . שומפטר הזהיר אותנו כי המעבר מקפיטליזם לסוציאליזם לא יורגש כלל בקרב אוכלוסייה שהרכוש אצלה אינו קשיח אלא רך — מניות וזכויות בדבר-מה רחוק, שאינו מנוהל בידיהם, ושאינו אישי . נֶאמר גם שתשוקת המכוניות בקרב נערים אמריקנים, תשוקה העשויה להרוס כל שאיפה חינוכית או להחלישה, ואשר אחראית לרוב עבריינות הנוער בארצנו, היא לפחות במידת מה תוצאה של התשוקה המושרשת לרכוש "קשיח", ממשי, שנעקרה מתחומים רבים כל כך של החברה בימינו . כל הדברים האלה הם באמת גילויים של ניכור, אך אינני מחשיבם לסוגים בסיסיים שלו . לפחות לא כפי שהם מוצגים . שכן חסר בכולם הקשר חשוב : החיבור החברתי, דהיינו הקהילה . אני טוען, למשל, שלאדם לא היה מעולם קשר פורה או בר קיימא עם העבר שלא במסגרת סוגים מסוימים של יחסים קהילתיים הכורכים יחדיו, בפני עצמם, עבר, הווה ועתיד . כשאנו מוצאים חברה או תקופה שהם עשירים ופוריים בתחושת העבר שלהם, אנו פוגשים דבר שאני יכול לחשוב עליו רק כעל ראיית-רוחק בין-דורית . בחברות יצירתיות ביותר — אתונה של אייסכילוס, פירנצה של מיכלאנג'לו — יש ראיית-רוחק בין-דורית שהעובדות הגלויות יותר לעין, של מרד היחיד, אינן חוסמות אותה . העבר וההווה נמצאים ביחסי הפריה לא בגלל קטגוריות תודעתיות אלא בזכות קשרי חברה מסוימים הטוויים הם-עצמם כרשת מן העבר אל העתיד . הקשרים הללו, כמו עוד דברים, נעשו בימינו קלושים ונטולי שורשים . וזו, בעיניי, הסיבה לכך שהניכור מן העבר משפיע כל כך על הנוער, והופך את חוויית ההתבגרות למכאיבה ומבלבלת בקרב רבים כל כך . איך יכול דימוי הבגרות להישמר ברור בחברה — אם לא דרך
|
|