|
|
עמוד:12
12 | החתירה לקהילה של זולתם . קודם כול, גם סמלים של אינטלקטואלים, כמכלול, משפיעים במידה נרחבת, ואף עמוקה, על התנהגות הציבור הרחב . שכן אנו חיים בעידן של אוריינות גבוהה למדי . ונוסף על כך, אותם זרמים של מחשבה והרגשה שסחפו איתם אינטלקטואלים סחפו גם, בדרכים אחרות וברמות אחרות, המוני אנשים שאינם מתיימרים להיות אינטלקטואלים ובכל זאת הם נענים לאתגרי הזמן . הניכור הוא הלך- נפש הרווח גם בקרבם . באומרי ניכור כוונתי להלך הנפש הרואה את הסדר החברתי כמרוחק, בלתי-מובן, או כוזב ; כמנותק מתקווה או תשוקה ממשיות ; וכמזמין אדישות, שעמום ואף איבה . היחיד, לא רק שאינו מרגיש חלק מן הסדר החברתי — הוא אף איבד את הרצון להיות כזה . בקרב מספר גדל והולך של אנשים, ובמיוחד צעירים בגיל התיכון והקולג', תחושת הניכור משפיעה מאוד על המחשבה ועל ההתנהגות . הסמלים המלאכותיים של ה"יחד", כל אותם תוכניות מהוקצעות לשיפור היחסים החברתיים, פסטיבלי גינה בפרוורים והמסעות הארבע- שנתִיים של המועמדים לנשיאות, לא תמיד מצליחים להסתיר את העובדה שמיליוני אנשים חשים ריחוק ממוסדות כגון המדינה, המפלגה, העבודה, הכנסייה, האיגוד המקצועי ואפילו משפחה, וקושי גובר והולך להכפיף להם חלק כלשהו מן העצמי . יש דרך נוספת לציין זאת : באמצעות התגובות השגורות של אינטלקטואלים לסוגיות חברתיות וכלכליות . ג'וזף שומפטר כתב בספרו הגדול קפיטליזם, סוציאליזם ודמוקרטיה כי אחד הפגמים בקפיטליזם הוא יכולתו הבלתי-נלאית לנכר את האינטלקטואלים . זה היה לא רק ביטוי לאנרגיה חברתית, אלא גם צורה מעודנת של הזדהות ( כי איש אינו מורד נגד מה שהוא מנוכר כלפיו לגמרי ) . אני חושב על עניינים כגון המאבק לזכויות המקופחים, איגודי העובדים, שוויון אתני וכדומה . אבל קשה להחמיץ את העובדה שכיום יש סוג של ניכור אפילו כלפי הסוגיות האידאולוגיות של הקפיטליזם, במידה הגורמת לאדם לתהות מה יספק בעתיד את החיכוך הדרוש לשינוי חברתי .
|
|