|
|
עמוד:14
14 | החוש המוסרי של כפיית נטייתם הפילוסופית או אמונתם הדתית על אחרים . אבל מתחת לסובלנות הזאת מקננת בקרב רבים מאיתנו אי-ודאות מדאיגה — חלקנו מפקפקים בכך שיש לנו פילוסופיה שאפשר להגן עליה או אמונה תקפה שהיינו רוצים לאכוף . המילה "ערכים" מעדנת את כל השאלות הקשות . היא מרמזת על נטייה או העדפה, ומזכירה לנו שעל טעם וריח אין להתווכח . אבל מובן שאיננו מתכוונים לכך שאמונותינו הן רק עניין של טעם אישי, כי כשאנחנו מגוננים עליהן — עד כמה שאנחנו יכולים — שרירינו מתכווצים ומפרקי האצבעות שלנו מלבינים . ויכוחים על ערכים הופכים לעתים קרובות למריבות על ערכים, עם אצבעות מתנופפות, אגרופים קפוצים ומהלומות . לא כך אנו דנים בחיבתנו לגלידת וניל . אנחנו מודעים אפוא לכך שערכים אחדים חשובים מאחרים, אבל איננו בטוחים שאנו יכולים להסביר מדוע, או לפחות להסביר מדוע בשכנוע עצמי מספיק שיוכל לשכנע אנשים אחרים . הסתייגותנו מדיבור על מוסריות, והחשד שטיפחו טובי הוגינו שאיננו יכולים "להוכיח" את עקרונות המוסר שלנו, גדעו אצלנו את רגלי השיח הציבורי . כרתנו את המסד לכל דיון רציני בנושאים כמו נישואים, בתי ספר או בידור להמונים . אנחנו חושדים ש"הבהרת ערכים" אינה הדרך הטובה ביותר ללמד את הצעירים, אבל אין לנו די ביטחון לקבוע ערך שחובה להגן עליו . אנו דנים ב"ערכי המשפחה" אבל לא ממש בטוחים מה הם, ואז נסוגים בחיפזון כשמישהו מאשים אותנו שאנו רוצים להשיב את הסמכות ההורית על כנה בשם הערך הזה, או לשלול זכויות נשים . אבל אל לנו לסגת . יש אמות מידה שעלינו לנהוג לפיהן, והן שונות מאוד מהסיסמאות המתנוססות על דגלי הצבא הכובש אותנו . הן עולות ומופיעות כשאנו מהרהרים בכובד ראש בשאלה מדוע אנו מתעקשים לשפוט מוסרית אירועים ואנשים סביבנו . חוקרי התפתחות הילד צפו בהופעתו של החוש המוסרי, ותיארו אותה בכבוד ובהעמקה . אף כי יש הרואים בשיטה המדעית את האויבת הגדולה של המוסר, ממצאי המדע מעניקים תימוכין לקיומו ולכוחו .
|
|