|
|
עמוד:12
12 | החוש המוסרי שהם יתנגדו להרג תינוקות רק אם יהיו אלה ילדיהם שלהם . לפעמים מכנים זאת סובלנות ; אני חושב שכינוי טוב יותר יהיה ברבריות . אנשים אחדים שכנעו את עצמם שילד נולד כשהוא מרושע, ואפשר לחנך אותו להגינות רק בהכאה . הם מכנים זאת משמעת ; אני מעדיף לכנות זאת אכזריות, ואיני יכול לדמיין מישהו שמאמץ את הגישה הזאת אחרי שראה את חיוכו הראשון של תינוק . קשה לומר מה הן ההשפעות הנובעות מן המאמץ לשכנע את עצמנו שאין לנו חוש מוסרי . אולי סייענו, בתירוצינו, למעטים נטולי החוש המוסרי ; אולי גרמנו נזק לילדים פגיעים שיש להעניק להם הדרכה ודאית יותר מהמשפחה ומהשכונה ; אולי עודדנו תאווה אנוכית בשעה שחשבנו שאנו תומכים בחירוּת . אני מתפתה לומר שאנשים ששכנעו את עצמם לאמץ אמות מידה בלתי-מוסריות אינם אמורים להיות מופתעים אם צעירים ששמעו את הרעיונות האלה גדלים כשהם צורכים סמים, מרמים במבחנים ויורים באויביהם . אני מתפתה לומר זאת, אבל איני יכול לעשות זאת בביטחון מלא . אין זו משימה קלה להעריך את השפעתם של רעיונות רעים על ההתנהגות האנושית ; בכל מקרה, הספר הזה לא נועד לבחון זאת . המשימה שלו היא לגרום לנו לשאול אם המראָה שהספקנות המודרנית העמידה מול פני המין האנושי משקפת מה שאנו רוצים לראות . האם אנחנו באמת רוצים את הטבע האנושי שאנחנו טוענים שיש לנו — הגמיש, הציני במידה, הסובלני באופן שטחי, השקוף לחלוטין ? האם אנחנו מוכנים לאפשרות שבכך שאנו נוהגים כאילו שיפוטים מוסריים אינם אפשריים אנחנו עלולים ליצור עולם שדומה יותר ויותר לציפיותינו המוסריות הדלות ? עלינו להיזהר כשאנו חושבים מי אנחנו, משום שמחשבותינו עלולות להתגשם . התרבות האינטלקטואלית שלנו מניחה לגברים ונשים להתמודד לבדם עם האפשרות הזאת . אנשים רוצים לשפוט שיפוט מוסרי, אבל תרבותם לא מסייעת להם בכך . לעיתים קרובות הם חשים כמו פליטים במדינה שנכבשה בידי כוחות עוינים . כשהם מדברים על מוסר עליהם לעשות זאת בחדרי חדרים, בלחישה, אחרת יואשמו בפשע החמור של
|
|