|
|
עמוד:11
המדמה | 11 * טבע אך ורק תוצר של תרבות, ועל כן אנו יכולים להסיק שאין לו אלא תרבות בלבד . פילוסופים חתרו לבסס את השיפוט המוסרי על התבונה ; המסורת השלטת בפילוסופיה המודרנית קובעת כי אין שום בסיס תבוני לשיפוט כזה . יהיו אשר יהיו דבריהם של דרווין, פרויד או מרקס, רוח הספקנות קבעה מה אנו זוכרים . פרשנותי לבלבול המוסרי שלנו שונה מעט מפרשנותם של רבים אחרים . בעיני אחרים, הבעיה העיקרית היא שהאדם המודרני איבד את המצפן המוסרי שלו או את מחויבותו הדתית, ועכשיו שולטים בו רק דחפים מיידיים או חישובים אנוכיים . אף שיש שפע של דוגמאות לשיקולים כאלה, איני חושב שהפרשנות הזאת מאפיינת היטב את הבעיה הכללית . בספר הזה אטען שיש לרובנו חוש מוסרי, אולם חלקנו מנסים לשכנע את עצמנו להיפטר ממנו . זה שווה-ערך לכך שאדם ייוולד כשהוא מסוגל להתפעל משקיעה מוזהבת או משיר יפה, ואז ישכנע את עצמו ואחרים שאפשר ליהנות ממריחה שמנונית או מגונג מהדהד ממש כפי שנהנים מיופי אמיתי . אנשים רבים שכנעו את עצמם ששום חוק אינו מבוסס על תחושת צדק נפוצה ; כל חוק הוא אך ורק חקיקה שרירותית של בעלי העוצמה הפוליטית . זהו "ריאליזם משפטי", אבל הוא לחלוטין בלתי ריאליסטי בעיניי . אנשים רבים שכנעו את עצמם שילדים ייפגעו אם יאמרו להם מה טוב ומה רע ; במקום זאת יש לעודדם לדון בערכן של החלופות המוסריות . מכנים זאת "הבהרת ערכים", אבל לדעתי זהו מתכון לבלבול ולא לבהירות . אנשים רבים שכנעו את עצמם שאין זה נכון לשפוט את מנהגיה של חברה אחרת, מאחר שאין שום אמַת מידה שהערכה כזו יכולה להסתמך עליה מלבד המנהג עצמו ; יש לשער * השתמשתי כאן בלשון זכר . לפני שנמשיך הלאה אני רוצה לומר שבספר הזה כינויי הגוף הנאמרים בלשון זכר מכוונים לגברים ולנשים, אלא אם צוין אחרת . כפי שנכתב מפורשות במילון, כינוי הגוף הזה שימש מאז ומתמיד לייצוג כל אדם שמינו אינו מסוים . אף שממובל למצוא דרכים עמלמלות כדי להימנע מ"כתיבה מוטה מגדרית", המאמץ הזה עמום ומסורבל . איני חושב שצריך לכתוב "הוא או היא" בכל פעם שאני מתכוון לאדם ממין לא מסוים . אם זה נראה לכם הכרחי, אנא הוסיפו את המילים החסרות בראשכם בזמן המריאה .
|
|