|
|
עמוד:12
12 | אפוקליפסה אף פעם העמוד השלישי הוא עמוד האנרגיה המתחדשת . חסידיה טוענים שמעבר לאנרגיה המופקת מרוח ושמש הוא הדרך היחידה להפחית את פליטות גזי החממה . אך המציאות מראה אחרת : מדינות שהשקיעו באופן מסיבי במעבר למקורות אנרגיה מתחדשים ולא-יציבים — ובראשן גרמניה, שהפיקה ממקורות אלו כמעט % 30 מהחשמל שלה — כמעט לא הפחיתו בפליטות הפחמן-הדו-חמצני . במקרים שכן, חלק גדול מזה אירע הודות למעבר מפחם לגז טבעי . על כל אלו מדבר בספר זה מייקל שלנברגר . אי אפשר להאשים את שלנברגר באי-אהבת הסביבה ובהתנגדות למטרות חברתיות ; כבר בגיל 16 ארגן אירועי התרמה להצלת יערות הגשם, ובשנים הבאות חי באגן האמזונס כחלק ממחקר על חוואים קטנים הנאבקים על חוותיהם, גייס כספים למען קואופרטיבי-נשים בגוואטמלה וסייע בהצלת אחרוני עצי הסקויה העתיקים והבלתי-מוגנים בקליפורניה . יותר משלושים שנה הוא היה פעיל סביבתי ודחף רבות לפיתוח והשקעה באנרגיה מתחדשת ( לפי עדותו, כ- 90 מיליארד דולר הושקעו באנרגיה מתחדשת על-ידי ממשל אובמה בעקבות פעולותיו ) . אך עם השנים, כך לפי שלנברגר, הוא גילה אמת מטרידה : המאבק הסביבתי-אקלימי אינו נתמך במדע, ופועל בדרכים עקלקלות, אנטי- מדעיות, להשגת מטרותיו . שלנברגר אינו כופר בטענה שכדור הארץ מתחמם, ואף אינו טוען שאין לבני האדם חלק בכך . אלא, כפי שהוא מראה בהרחבה בספר שלפנינו, אין עדות מדעית ל״אפוקליפסה ממשמשת ובאה״ . שלנברגר טוען יותר מכך : הפאניקה שבהלת האקלים מעוררת מביאה לנזק אדיר, מפני שהיא דוחפת אנשים לפעולה היסטרית ולקבלת החלטות הנוגדות את המדע, את הכלכלה ואת ההיגיון הבריא . הוא מביא דוגמאות רבות, ממקור ראשון, לפרויקטים שהוכשלו עקב החלטות ״סביבתיות״, וכישלונם הביא לסבל רב ולעצירת פיתוח, בעיקר במדינות עולם שלישי . הדוגמה שעליה מדבר שלנברגר באריכות היא האנרגיה הגרעינית, ששלנברגר נעשה אחד מתומכיה הנלהבים ביותר . אנרגיה המופקת באמצעות ביקוע גרעיני היא נקייה, חסרת פליטות, זולה יחסית להפקת אנרגיית שמש ורוח, ובטוחה יותר
|
|