|
|
עמוד:11
הקדקה | 11 עם המציאות המדעית . הטענה הראשונה היא בגדר ספקולציה . אכן, פחמן-דו-חמצני הוא ״גז חממה״, הבולע את קרינת השמש בתחום האינפרה-אדום ועשוי להעלות את הטמפרטורות הארציות במידה מסוימת, אך בכך אין הוכחה לכך שהוא הוא הגורם העיקרי לשינוי הטמפרטורה במאה האחרונה . רחוק מכך : ישנן דוגמאות רבות מספור על מגוון טווחי זמנים שבהם התרחשו שינויים טבעיים בטמפרטורה ללא ״עזרת״ בני האדם . הטענה הנפוצה ביותר של מודאגי האקלים היא העובדה שמודלים אקלימיים מודרניים — תוכנות מחשב שאמורות לתאר נכוחה את אקלים כדור הארץ — מראות כי הפחמן-הדו-חמצני הוא האשם העיקרי . ובכן, המודלים הממוחשבים האלו רחוקים מלספק תמונה אמיתית של האקלים על פני כדור הארץ, ולמעשה כלל אינם מתארים את המציאות . בין השאר, המודלים נכשלו כישלון חרוץ בניבוי קצבי ההתחממות הגלובלית, אך עדיין מודאגי האקלים נתלים בהם כמאמינים בנבואות האורקל . ומה לגבי העמוד השני, ״משבר האקלים״ ? הרי כולנו ״מרגישים בעצמנו״ כיצד הימים נהיים חמים יותר, החורף קצר יותר, הגשמים תכופים ( או נדירים ) יותר, חזקים ( או חלשים ) יותר ועוד כהנה וכהנה . ובכן, לא מִנֵיה ולא מקצתיה . אין שום עדות סטטיסטית משמעותית לשינויים במשטר המטאורולוגי העולמי, ובמקומות שיש עדות, זוהי עדות חלשה, שקשה לשייך אותה לעלייה בטמפרטורות . אפילו הפאנל הבינלאומי לשינוי אקלים מודה בכך, וכותב בבירור בדו״ח האקלים האחרון : ״עליות בגשמים חזקים סביר שיתרחשו, אבל תלוי באזור . ואולם לגבי אירועי קיצון אחרים, למשל ציקלונים טרופיים, אנחנו פחות בטוחים שהיו שינויים משמעותיים כלשהם באירועים שנמדדו, למעט אולי כמה מקומות בודדים״ . יאמרו המחמירים — ומה לגבי פני הים שעולים, ומסַכנים את אזורי החוף המיושבים בצפיפות ? ובכן, פני הים עולים בקצב כמעט אחיד כבר מאה וחמישים שנה ( ולמעשה הרבה יותר מזה בממוצע ) , מאז יצא האקלים מ״תקופת החורף הקטנה״ אי שם בתחילת המאה ה- 19 . והקצב ? בין אחד לשלושה מילימטרים בשנה . זהו קצב איטי מאוד, שאין שום בעיה להתמודד עמו, אפילו בערי החוף .
|
|