|
|
עמוד:12
12 גוטה טירנגל בן עזרא האמריקאי . כמעט אין מוציא לאור או "בירוקרט תרבותי" שלא יפציר בנו שהספר שלנו לא יימכר, שזה לא רווחי . כי הקורא "שבע" מ"סיפורים יהודיים", "ולא מפסיקים לדבר על השואה ! ", הם אומרים . אז למה את מתוסכלת כל כך ? הדעות הקדומות שלך מרחיקות אותך מהאמת ? ב . . . אמת ! ! ! איך אתה יודע ? אני, גופך, מוחך, תת-המודע שלך, קראי לזה איך שתרצי, נמאס לי להעמיד פנים . עכשיו שזקנתי, והעצב התועה שלי קצר רוח, מתכווץ ונמתח, אני מוצף תחושות . רשמתי הכול ! ! ! את זוכרת את הציורים הראשונים שלך, בעיפרון ובצבע ? את חייבת לחלוק את הזיכרון שלך ואת הא מ ת שלנו . אוי, הגזמת ! בשפה האלגנטית שלנו, הדיבור אמור להיות נטול הבעה, נטול שם ורגש . כולם מבינים שלא מבינים כלום . המלל מכפר על החמלה, והנאמר נאמר בלי שנקראה אף לא שורה אחת של עדות על אודות התופת בטרבלינקה או ההישרדות בגטו ורשה, וכמובן, אין טעם לדמעות, שמא יתייחסו אליך כאל בכיין, קבצן בלתי נלאה, קורבן . . . רק לא להביך אנשים ! את יודעת שאני מנהל הכול, ויודע את כל מה שחווינו . אני גם שומר על האיזון הנפשי שלך, ולכן אני מצפה שהאובססיה
|
|