|
|
עמוד:11
11 זהות אנוסה לחיות . אני לא מאמינה בדטרמיניזם היהודי או בכל דטרמיניזם אחר, ואני לא צריכה לשנות את עורי אלא לחיות על פי רצוני בלי אותה אובססיה יהודית . או ויי ! כפי שנהג לומר הזיידה שלך ( סבא ביידיש ) . חשבתי שסגרנו את הנושא הזה, אבל את מתעקשת . . . עוד כמה משברים את מתכננת לי ? אני חייב להזכיר לך שזה אני, הגוף שלך, שזו את, מרגע ההתעברות של הורינו הצעירים, רחל ומשה, גם אם תאריך נישואיהם ויום היוולדנו לא ידועים לנו במדויק . הנאצים המנוולים האלה שרפו והרסו את כל בתי הכנסת, מרכזים קהילתיים ויומנים שהיו מצויים בעיירה הקטנה שלנו . לא נותר אף לא שריד מחייהם, מהסבל או ממותם . אפר, אבק וכמה מצבות ספורות, מנופצות ובלתי קריאות, או קברי אחים שנותרו על אדמת פולין הארורה . לולא התעקשתי, ללא סייג, מתוך הכאב והתוגה שלי לגוֹנֵי שאגאל, זכרם היה נמחק כלא היה . אנחנו העדים היחידים לאימה של שנות חייהם האחרונות, למעשה במשך כל חיינו המשותפים . ידועים לך אלפי דפי העדויות הנמצאים ב"יד ושם", בארכיונים ובמוזיאונים יהודיים ברחבי העולם ? מאות כתבי היסטוריונים, פסיכולוגים ופילוסופים מונחים על מדפי ספריית הקונגרס
|
|