|
|
עמוד:12
חיים דעואל לוסקי 12 נוצר מקום לאמירה מטאפיזית חדשה, שתהא מעבר ל"הקדמה", והאם ניתן לבצע את מה שדלז ביקש לעשות — לאפשר לדגים הגדולים לא להישמט מהרשת על ידי התקנת רשת מחשבה צפופה יותר, מלוכדת, אשר בה הדגים הקטנים יחסית יוכלו להמשיך ולשוט בשלווה ; דהיינו, לא להרוס או למחוק או לסתור את ההיסטוריה הקיימת של הפילוסופיה אלא להמשיך ולהתקין את תנועת המחשבה בלי שתהפוך מיד לשומר סף חדש, לחוסם הישות . הגות זו היא ביסודה מחשבה אידיאליסטית, אידיאליזם שהיה מבחינתי הדג האחרון שלא נתפס ברשת ; מחשבה אידיאליסטית הנדמית כמנוגדת למהלך המוכר של הפילוסופיה של פריז, המזוהה בנטייתו למטריאליזם המרקסיסטי . האידיאליזם הזה מבקש להעמיד על ראשו לא רק את אפלטון אלא אף את ניטשה עצמו, ולהציע תובנה אחרת למבנה המנוגד של הדיוניסי והאפוליני . גם אם הפנמת העמדה הניטשיאנית כעמדת מוצא תעמוד בצמתיה השונים של הרשת שאני מבקש לטוות כאן, השואפת שלא להיתפס כשהיא עומדת מנגד, הרי שהִנהוּן ) affirmation ( זה אינו עומד במקום האפשרות שבה מתעוררת חידת ההיות בתוך : כיצד ניתן להיות שותפה, לקחת חלק במתרחש האונטולוגי, דרך היצירה שאינה אלא התחוללות השינוי בגוף, זה המשפיע על האי – יכולת להמשיך ולשאת את המצב כמות שהוא ? מה מניע את העוצמות המעמידות התנגדות להיות חלק מהעולם, להתקין ולהתאחות תוך כדי הימנעות מעמדת המתבונן מנגד בחוסר המעש / אומץ של הדעת ? כיצד ניתן למצוא את הדרך פנימה ולאלץ את המחשבה לא להסתפק בדיון באפשרי או בבלתי אפשרי, ליטול סיכונים ? הדרך פנימה כרוכה בנטילת סיכון, והיא אותה דרך האמת הפילוסופית ההופכת בפילוסופיה של פריז לדרך הדברים הנחסמים, דרך העשייה והמעש של הכתיבה של הפילוסופיה הצרפתית . מעשה זה הוא המעשה האונטי בשפה המשתנה תוך כדי מחשבה, המסכנת את הדובר ואת המאזין כאחד, מחשבה שהיא תמיד בדרך אל עבר הדרך כאתיקה, כפסיכואנליזה ) אחד ממבני המחשבה המרכזיים המייחדים את המחשבה של פריז הוא המבנה הפסיכואנליטי המשוקע בכל רובד מחשבתי של ההוגים המדוברים כאן, לבד אולי מלוינס ( , כלשון ההיסטוריה והפילוסופיה . דרך הפילוסופיה נודעת במשמוע הדרך שאינה מחוץ לדברים אלא מתוכם, תנועת הלשון הנעה והשומרת על כוחה המייחד מכול : הכושר שנמצא בשפה לספקנות עמומה ומערפלת חושים של המחשבה כשלעצמה, פילוסופיה כמזוודת כלים רציונליים שאינם מצליחים אלא לחסום את חציית השער . המערה האפלטונית שבתוכה מתבוססת המודרניות הנה מטונימית לחוויה הקפקאית, חוויה שנוצרה בהמתנה על ספו של שער החוק בגבול הנפש הגוועת והגוף המתפרק . ארגז כלים חדש עשוי לאפשר לחשוב שוב, להאמין בדרך הספקנות הביקורתית שנוצרה מעבר לרציונליות ולאי – רציונלית, מחוץ לאינטרסים, מעבר ומתחת למחשבת הנוכחות . הפילוסופיה האונטו – אידיאליסטית מבקשת להציג את עצמה בהמשך לחומרתה של המחשבה המודרנית המוקדמת, לחשוב היסטוריה היסטורית, אך להעניק ביטוי
|
|