|
|
עמוד:14
14 עינב רוזנבליט הפרק החמישי והאחרון בוחן את היחס בין אימון להגשמה 2 לפי התורה בזן ובמחול . בפרק ייבחנו עיקריו של אימון נכון הבודהיסטית, וגם לפי המושג הזני סאטורי ( satori ) שמשמעותו התעוררות . ההתעוררות היא מצב מנטלי המאפשר למתרגל זן נגישות אל ליבת הקיום שלו ואל טבעו הפנימי העמוק ביותר, ולמעשה היא תהליך של אימות ( authenticating ) של מה שמצוי אצל כל אדם מלכתחילה . ההתעוררות אינה תוצאה של תהליך אינטלקטואלי שבו נאספים רעיונות ומסקנות, אלא מחייבת שינוי רדיקלי פנימי המושג באמצעות תרגול ; מורה הזן מלמד דווקא איך לוותר על מצבורים אינטלקטואליים, מכיוון שלפי תורת הזן הללו 3 ויתור זה על האינטלקט מאפשר התעוררות גורמים סבל ושיעבוד . אל תמצית הקיום . כאן אבחן כיצד חוויית ההתעוררות בזן מקבילה לחוויית האימון במחול עכשווי . המושג "מחול עכשווי" בספר מתאר זרם עכשווי באמנות המחול שהושפע בעיקר מהמחול הפוסט – מודרני האמריקאי מאז מרס קנינגהם ( 2009 - 1919 Cunningham, ) ומתיאטרון המחול של הכוריאוגרפית הגרמנייה פינה באוש ( 2009 - 1940 Bausch, ) . המחול הפוסט – מודרני האמריקאי צמח במקביל למחול הניאו – אקספרסיוניסטי של באוש, ולמרות השוני בין הז'אנרים הם חולקים גם עיקרים אסתטיים משותפים . תחילה אתייחס ליוצרים שהם ממייסדי התשתית לאסתטיקה של המחול העכשווי ; אציג את תפיסתו האסתטית של מרס קנינגהם, ממייסדי המהלך הפוסט – מודרני באמנות המחול, ואסקור בתמצית את יוצרי כנסיית ג'דסון ( Judson Church ) , מייסדי ז'אנר 4 האמריקאי . כמו כן אתייחס ליצירות של המחול הפוסט – מודרני פינה באוש, מייסדת תיאטרון המחול העכשווי בגרמניה, שתפיסתה האסתטית, שיטות האימון ושפת התנועה שלה אומצו כמעט על ידי כל אומני המחול העכשווי בעולם ובישראל . בארבעה מחמשת פרקי הספר אבחן את המפגש בין הזן לבין המחול על ידי התבוננות
|
|