מבוא זן בודהיזם ומחול עכשווי

עמוד:13

13 גוף אנושי מדי על הפרדות אנליטיות ועל דיכוטומיות מושגיות כמו רע / טוב, אני / אחר וגוף / רוח, והיא חווה את המציאות כאחדות ולא כדואליות . כאן אציג את תורתו של הפילוסוף ההודי נגארג'ונה ( Nagarjuna ) אשר חי בהודו במאה ה – 2 לספירה והיה ממייסדי תפיסת האי – שניוּת . הפרק השלישי מבאר את הזיקה בין גוף לנפש על פי תורת הזן, ובוחן כיצד היא נחווית במחול . הפרק מבוסס על רעיון האחדות בין גוף לנפש, שהיא הנחת יסוד בתורה ובאימון הזן – בודהיסטיים . אתייחס לאחדות בין גוף לנפש כפי שהיא ממומשת במחול העכשווי וגם לחוכמת הגוף הפיזי ולבורות התודעה האנליטית ביחס אליו . בהמשך אבאר מהי התהוות גומלין, מושג בסיסי בתורת הזן . לפי התפיסה הבודהיסטית, כל הדברים בעולם מצויים בהתהוות גומלין ( בשפת פאלי : paticcasamuppada , ובאנגלית : dependent co - arising או interdependent ) , כלומר קיימים רק בתלות הדדית זה בזה, וקיומם של כל הדברים נגזר מתלות הדדית זו . התהוות גומלין כזו קיימת בין גוף לרוח, וכן בין איברים שונים של אותו הגוף, ובין גוף אחד לגופים אחרים . כאן אראה כיצד התהוות גומלין כזו נוכחת ביצירות מחול עכשווי . הפרק הרביעי עוסק בשאלת ה"עצמי" לפי הזן, והוא בוחן כיצד העצמי מתממש במחול . האימון הבודהיסטי מאפשר לחוות את ה"אני" כמצבור של אירועים המשתנים תמידית . בפרק תיבחן חוויית העצמי בתרגול זן וכן באימון במחול עכשווי וביצירות מחול מסוּגה זו . למידת העצמי, לפי התורה הבודהיסטית, מאפשרת לשכוח אותו ולוותר עליו, ובפרק זה אטען ששכחה כזו מתממשת גם במחול . לאחר מכן אסקור את מושג הזן ריקוּת ( sunyata ) , שמשמעותו שכל הדברים בעולם ריקים ממהות עצמית נפרדת וקבועה, ונגזרים מהתהוות הגומלין שלהם עם כל הדברים האחרים . בפרק זה אתמקד בריקותו של ה"עצמי", ואבחן את מימוש מושג הריקות במחול עכשווי .

רסלינג


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר